דוברוג'אה הרב תרבותית
דוברוג'אה (Dobrogea), חבל ארץ עמוס בהיסטוריה ומלא באגדות, מושך את תייריו קודם כל באמצעות רב תרבותיות.
Andrei Czitron (אנדריי ציטרון), 19.09.2019, 13:09
דוברוגאה (Dobrogea), חבל ארץ עמוס בהיסטוריה ומלא באגדות, מושך את תייריו קודם כל באמצעות רב תרבותיות. הקהילות האתניות החיות באזור זה מהוות דוגמה לדו־קיום. טורקים, טטרים, יוונים, ארמנים או יהודים, כולם הביאו את תרומתם לשגשוגו של האזור. בעבר, לכל קהילה היה רובע, שנחשב למרכז הקהילה. דיאנה סלאב (Diana Slav), מדריכת תיירות בקונסטנצה (Constanța), מציגה לנו את הרובע היווני הישן.
"הקהילה היוונית הייתה ועדיין מעורבת מאוד בכל מה שקשור לחיי התרבות של קונסטנצה. היוונים הביאו לנו את בית הספר הציבורי הראשון בקונסטנצה, שנבנה בסביבות 1865, ואת התיאטרון הראשון של העיר קונסטנצה. הוא נקרא אלפיס (Elpis), שמשמעותו בשפה היוונית היא תקווה, ונבנה בשנת 1898. המנצח גאורגה אנסקו (George Enescu) הנחה כאן שני קונצרטים, וניקולאה יורגה (Nicolae Iorga), שהוא יווני מצד אמו, נשא כאן נאום קצר. יש לנו עוד את הכנסייה הנוצרית הראשונה בקונסטנצה, הכנסייה היוונית מטמורפוזיס, ההשתנות (Schimbarea la Față). בנייתה הסתיימה ב־1868. בפנים אפשר לראות את הנברשות המקוריות, מ־1862, שהובאו ממוראנו, עשויות מזכוכית מוראנו, כתרומה מסוחר ממוצא יווני. במשך עשר שנים הייתה זו הכנסייה הנוצרית היחידה בקונסטנצה, כך שקתולים, אורתודוכסים וארמנים ערכו טקסי דת יחדיו באותו המקום. מדוע הייתה זו הכנסייה הנוצרית היחידה? היא נבנתה בתקופת האימפריה העותמנית. היוונים הצליחו לנהל משא ומתן עם הטורקים, שמטרתו לאפשר להם לבנות כנסייה נוצרית. התנאי ההכרחי של הטורקים היה שהכנסייה לא תהייה גבוהה יותר מהמסגד שהיה בקרבת מקום. הגג היה שטוח, ללא צלב וללא מגדל פעמון. הקריאה לתפילה הייתה מותרת רק למוסלמים. מגדל הפעמון הנוכחי נבנה ב־1947, הוא פעיל גם כיום ומוערך על ידי קהילת האורתודוכסים."
על מדרגות כנסייה זו עמדו המלך קרול הראשון והצאר לעתיד של רוסיה, הצארביץ אלכסנדר ב־1878, כאשר המלך הרומני ערך את ביקורו הראשון בדוברוגאה. בכנסייה זו נערך מזמור ההודיה והתפילה טה דאום (Te Deum) לזכרם של החיילים שנפלו בקרבות בפלבנה (Plevna) וגריביצה (Grivița). מיהנאה הגיאו (Mihnea Hagiu), סגן יושב ראש הקהילה היוונית בקונסטנצה, מוסר שכיום חיים בקונסטנצה כ־2500 יוונים. ישנו רחוב חשוב עבורם, הוא נקרא אריסטידה קרצלי (Aristide Karatzali).
"אריסטידה קרצלי היה הסוציאליסט הראשון של דוברוגאה. הבית שבו התגורר נמצא בצד שמאל. הניצוץ הראשון של המהפכה הבולשביקית התחיל בספינה פוטמקין (Potemkin). זו הסגירה עצמה לרשויות ברומניה בשנת 1905. כל הקצינים הורדו בקונסטנצה. חלקם נשארו כאן, בעוד חלקם היגרו לארגנטינה, אך כמה מהם חזרו לרוסיה, ושם הוצאו להורג על ידי האימפריה הצארית. אריסטידה קרצלי הציע מקלט לקצינים הרוסים. רחוב זה קיבל את שמו ב־1947. בהמשך נמצא תיאטרון הבובות אלפיס, ובהמשך אותו הרחוב גר ניקולאה פפדופול (Nicolae Papadopol). הוא הוכרז כאזרח הרומני הראשון על ידי המלך קרול הראשון, בשנת 1877, מפני שהיה ראש העיר של קונסטנצה, לפני בואן של שלטונות רומניה. הוא היה אחראי על גביית מיסים, שאותם העביר לשלטונות העותמניים. ראש העיר הבא של קונסטנצה היה גם יווני, אנטון אלכסנדרי (Anton Alexandri). הקהילה היוונית הייתה מעורבת עוד מההתחלה בפיתוח העיר קונסטנצה. תושביה היוונים של קונסטנצה, לפני סיפוחה של דוברוגאה למולדת, הכריזו בפני שלטונות רומניה כי ברצונם להיות מסופחים לרומניה, לא לבולגריה, היות ודוברוגאה הייתה שנוייה במחלוקת ונתבעה על ידי בולגריה."
גינדרשטי (Ghindărești), שבמחוז קונסטנצה, הייתה במהלך ההיסטוריה קומונה וגם כפר. עם היסטוריה עשירה, עם מסורת ובעיקר עם גסטרונומיה מובחרת, קהילת הרוסים הליפובניים מתכנסת בכנסיית "עליית האדון" (Înălțarea Domnului), שבנייתה החלה בשנת 1906 וגובהה 45 מטרים. אנפיסה דמיד (Anfisa Demid), מורה לרומנית ולרוסית בבית הספר בגינדרשטי ויושבת ראש קהילת הרוסים הליפובניים.
"אבותינו היו אורתודוכסים מאמינים שהשתייכו לזרם הישן, אלה שלא רצו לוותר על האמונה הישנה, כפי שראו אותה. הכינוי ליפובנים ניתן רק לאלה מאיתנו החיים בשטחה של רומניה. אחד ההסברים למקורו של הכינוי היה כי היישוב הראשון של הרוסים היה על יד יער עצי תירזה. בשפה הרוסית, התירזה קרויה ליפה (lipa), ומכאן מקורו של הכינוי ליפובניים. נאמר שהתיעוד הראשון של קהילתנו היה בכרוניקה של הארץ הרומנית (ואלכיה), שבה צויין כי בדוברוגאה נמצאת אוכלוסיית רוסים שהתיישבה בתורכיה, מפני שדוברוגאה נחשבה אז לפאשאליק תורכי, ביישוב שנקרא גינדרשטי. אנו חיים באזור זה כמעט 300 שנים. השם הוא ממקור טורקי, משמעותה של המילה גיוזדאר (Ghiuzdar) הוא מקום יפה. הליפובנים התיישבו באופן כללי בסמוך למים, כי אפשר לדוג, היות והם הגיעו מאזור נהר הדון (Don) וזה היה עיסוקם העיקרי. שמרנו על האיקונות והספרים הכנסייתיים הישנים, על הלבוש, המסורות."
נמשיך הלאה על חוף הים השחור ונגיע למנגליה (Mangalia). מסגד אסמהאן (Esmahan) סולטן ובית הקברות השייך אליו נמצאים על יד הנמל התיירותי, בחלקה העתיק של העיר, הוא משתרע על פני שטח של 5000 מ"ר. לדעת המומחים זהו אחד האתרים האדריכליים היפים ביותר, בזכות השילוב בין הסגנון היווני לסגנון הטורקי, שאליהם התווספו השפעות מוריות קלות. המרפסת, העמודים ומעקות העץ מעניקים אווירה יוצאת דופן למבנה, שנכלל ב־2004 ברשימת האתרים ההיסטוריים. חליל איסמט (Halil Ismet), האימאם של מסגד אסמהאן סולטן, במנגליה.
"מסגד אסמהאן סולטן הוא אחד העתיקים בדוברוגאה ונבנה על ידי נסיכה הנושאת שם זה, בתו של הסולטן סלים (Selim) השני ואשתו סוקולו מהמד פאשה (Sokollu Mehmed Pașa). זהו אחד המסגדים העתיקים ביותר וגם אתר היסטורי. מסגד אסמהאן סולטן פתוח למאמינים במהלך כל שעות היום. מקיימים כאן את חמשת התפילות היומיות. הטקס נערך בשפה הערבית, והדרשות בשפה הטורקית. במנגליה, הקהילה המוסלמית מונה מעל ל־900 משפחות. בנוסף, בקיץ מבקרים כאן תיירים רבים, הן מרומניה הן מחו"ל. הגיעו אלינו תיירים שמעודם לא ראו מסגד והתרשמו אצלינו מאוד."
בכניסה למסגד, תוכלו לראות גן גדול ועשיר, מלא בפרחים. כאן ישנה גם טרסה שבה תוכלו לעצור כדי להנות מקפה מוכן בחול או מתה ריחני.
טור זה נערך בתמיכת המחלקה ליחסים בין־עדתיים, שבמסגרת ממשלת רומניה.
