מורשת יהודית ברומניה 16.01.2022 – איליה מוסקוביץ' (2)
איליה מוסקוביץ' רופא ופעיל חברתי יהודי-רומני - חלק שני ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 16.01.2022, 22:50
מוסקוביץ כחבר בהנהלת המפלגה הסוציאל דמוקרטית יחד עם קריסטסקו-פלאפומארו נבחר כחבר פרלמנט הרומני בבחירות במאי 1920. המפלגה הסוציאל דמוקרטית מעורבת בהתנגדות הרדיקלית לממשלת אוורסקו, וכינתה את הממשלה "משטר טרור" המונע מהעובדים את "זכויות האזרחים הבסיסיות ביותר שלהם". מוסקוביץ היה בין אנשי המשלחת של המפלגה שהציגו לאוורסקו את הדרישות לפני שהכריזה על השביטה הגדולה של אוקטובר 1920.
כתוצאה של השביטה ממשלת אוורסקו העבירה חוק ליברלי יותר על סכסוכי עבודה, שאפשר לאיגודים מקצועיים להתקיים אך הגביל את מנהיגיהם לפי קריטריונים שונים, כולל אתניות רומנית. מהסיבה הזאת ובגלל התנגדותו לצרף את המפלגה הסוציאל דמוקרטית לתנועת המפלגות הקומוניסטיות (הקומינטרן) מוסקוביץ עזב את את המפלגה אשר במאי 1921 עם קריסטסקו בראש, הצביעה על הקמת המפלגה הקומוניסטית הרומנית שלוחת הקומינטרן. מוסקוביץ, כאידאולוג טען כי "המהפכה החברתית הקרובה לא תהיה בהשראת רוסיה הסוביאטית, אלא תועבר אלינו רק עי המעמד הפרולטרי במדינות מתקדמות".
במאי 1927, בעקבות קונגרס המפלגה הסוציאל דמוקרטית נולדה מחדש, עם מבנה מרכזי יותר. Moscovici, Petrescu, Pistiner, Jumanca ו-Flueraș, נבחרו ללשכה המבצעת. גומנקה נבחר כמזכיר ומוסקוביץ כגזבר המפלגה. אבל המפלגה הסוציאל דמוקרטית ספגה כישלון נוסף בשנת 1928, כאשר סיעה ערקה, ותבעה לעצמה את התואר מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית והצליחה למשוך לשורותיה את מוסקוביצי, פופוביץ ובסופו של דבר גם את קריסטסקו, שבינתיים הודח כמנהיג המפלגה הקומוניסטית שהוצאה גם מחוץ לחוק.
שנות ה-20 הביאו להתנגשויות בין הסוציאליסטים לבין הימין הקיצוני האנטישמי, במיוחד ליגת ההגנה הלאומית-נוצרית שהיו המבשרים של משמר הברזל. בשנת 1926, פוליטיקאי מארגון זה, ניקולאיה פאולסקו, הכריז ש"היהודון מוסקוביץ אירגן לעצמו מפלגה כמעט לגמרי יהודית". בקונגרס של המפלגה הסוציאל דמוקרטית ב-1933, שגינה את הצלחת הפשיזם באירופה ותייג את גרמניה הנאצית כ"משטר ברברי", נבחר שוב מוסקוביץ להנהגת המפלגה.
בהמשך הצעדים האנטישמיים של משטר אנטונסקו ומחלת הלב והעוני גרמו למוסקוביץ הרבה צרות ביניהם נאלץ לעבור לגור אצל חברים בעקבות החרמת ביתו עי הלשכה לרומניזציה. כאשר מוסקוביץ הציג את תעודת השירות שלו כקצין רפואה במלחמת העולם הראשונה, המבטיחה לו יחס מיוחד, התנגדו הפקידים באומרם שהוא אינו נכה מלחמה. מוסקוביץ גם לא קיבל את קצבת איגוד העיתונאים בשל היותו יהודי. הומלץ לו לפנות לראיון עם אנטונסקו, אך הוא דחה את הרעיון הזה על הסף.
תחת פיקוח רפואי פרטני של חברו הרופא ניקולאיה לופו, מוסקוביץ המשיך בקושי לחיות עם בצקת חמורה בכפות רגליו וזיהומים כרוניים. עד אוקטובר 1943, הוא הראה תסמינים של פרפור פרוזדורים בלב וירידה במצבו הנפשי, עם אפיזודות של דליריום. מוסקוביץ נפטר בגיל 57, לאחר ייסורים של שבועיים, בבוקר של ה-1 לנובמבר 1943. טקס הלוויה שלו במשרפה בבוקרשט הפך להפגנה מאולתרת של הסוציאליסטיים ותנועות האנטיפשיסטיות.