מורשת יהודית ברומניה 29.11.2020 – פליקס אדרקה – חלק שני
פליקס אדרקה סופר, משורר , מחזאי יהודי-רומני – חלק שני
Marian Marom (מריאן מרום), 29.11.2020, 16:44
פליקס אדרקה היה פעיל מאוד בעיתונות הרומנית בתקופה בין המלחמות. מעל 60 עיתונים וכתבי עת פירסמו מאמרים ויצירות ספרותיות שלו גם בשמות בדויים כמו ווילי אוליבר , קליפורד מור , פופוב , מסכת הברזל , מסכת המשי ועוד.
כמקדם תרבות אדרקה השתדל לתרום לפופולריות של המשוררים טודור ארגזי ויון ברבו. בשנות העשרים אדרקה כתב גם עבור המגזין "מצפון רומני" (Cuget Românesc) , בעריכת ארגזי, ואף היה לעורך של הדף ההומוריסטי של ארגזי Bilete de Papagal. אדרקה תירגם לרומנית ספרים של רומיין רולנד (Romain Rolland) של סטפן צווייג וגם של קרל צאפק .
בשנת 1929 אדרקה פירסם ראיונות עם אנשי ספרות, אינטלקטואלים ואמנים בספר שכותרתו " עדות הדור" (Mărturia unei generații) . הספר כלל דיוקנאות שצוירו על ידי האמן מארצל ינקו (MARCEL IANCU) אשר היה בתחילת השנה הזאת גיבור של השידור הזה . בספר היו דיונים וראיונות עם לובינסקו, יון ברבו , ליביו רבראנו, קמיל פטרסקו, ויקטור איפטימיו, גאלה גלקטיון, יון מינולסקו, מיכאיל סדובאנו, הפסלים אוסקר האן ויון זלאה (ION JALEA), השחקניות דידה סולומון ומריאוארה ונטורה, אספן האומנות קריקור זמבקציאן (Krikor Zambaccian) ועוד רבים וטובים.
בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה התמקד אדרקה בנושאים פוליטיים. בתקופה זו כתב את "שנת 1916" רומן שהוקדש להשתתפות רומניה במלחמת העולם הראשונה והודפס לראשונה במלאת 20 שנה לכניסתה של רומניה למלחמה. באותה שנה1936 פירסם אדרקה גם את המהדורה השלמה הראשונה של הרומן "הערים הטבועות" . הרומן Revolte (מהומות בעברית) הושלם בשנת 1938 וחקר את חסרונותיה של מערכת המשפט ברומניה, ובשנת 1939 הרומן ההיסטורי "היתה פעם אימפריה" (A fost odată un imperiu) על שקיעתה ונפילתה של רוסיה הצארית .
בתחילת 1938 נחשף אדרקה לדיכוי פוליטי. כאשר רוב העובדים הציבוריים היהודים האחרים הוצאו מתפקידם את אדרקה לא ניתן היה לפטר ממשרד העבודה כיוון שהיה גיבור מעוטר של הצבא הרומני במלחמת העולם הראשונה . לפיכך, שר העבודה הוציא צו העברה של אדרקה לעיר רחוקה והתנכל לו כדי לגרום לו להתפטר. הצעד המינהלי עורר מחאה פומבית מצד הסופר זכריה סטנקו (Zaharia Stancu) והמבקר פרפסיציוס . עם נפילת ממשלת גוגה-קוזה אדרקה שב לבוקרשט אבל בסתיו 1940 לאחר עלייתו לשלטון של ארגון הימין הקיצוני "משמר הברזל" והקמת הממשלה הלאומית-לגיונרית פוטר אדרקה ממשרד העבודה.
למרות שהוא גורש מאגודת הסופרים הרומנים בשל היותו יהודי, אדרקה כתב רומן ביוגרפי על הצאר הרוסי פיטר הגדול שהתפרסם ב-1940 בשם הבדוי פופוב. בהמשך אדרקה ע"מ להתפרנס עבר מספר משרות כגון מנהל האמנותי של התיאטרון היהודי באראשום , פרופסור לפילוסופיה והיסטוריה של הספרות הרומנית במכללה לצעירים יהודים שלא יכלו להמשיך לימודים בחינוך הממלכתי .אדרקה ועוד סופרים ועיתונאים יהודים רומניים היו ברשימת הסופרים מצונזרים של משטר אנטונסקו, וכתביו נאסרו רשמית.
אדרקה חידש את פעילותו התרבותית זמן קצר לאחר הפלת משטר אנטונסקו ב-23 לאוגוסט 1944 . חזר להיות חבר באגודת הסופרים של רומניה. בשנת 1945 קיבל בחזרה את מעמדו כעובד ציבור כשמונה לנהל את החינוך לאמנויות במשרד התרבות של רומניה . במאי 1945 ייצג את משרד התרבות בהלווייתו של חברו המחזאי הרומני-יהודי מיכאיל סבסטיאן, שמת בתאונת דרכים. באותה תקופה אדרקה כובד בעיטור של מסדר הכשרון התרבותי בדרגת אביר ( Ordinul Meritul Cultural în grad de cavaler).
בעקבות תאונת דרכים קשה, אדרקה חי את השנים האחרונות בבידוד יחסי. ב-1956 אובחן אדרקה, כנראה כתוצאה ישירה של התאונה, כסובל מהפרעות נוירולוגיות וגם מגידול במוח. בדצמבר 1962 בגיל 71 נפטר פליקס פרוים זליג אדרקה בבוקרשט. בהתאם לבקשתו המפורשת גופתו של אדרקה נשרפה והאפר פוזר בים השחור ע"י בנו ואלמנתו לצלילי הרפסודיה הרומנית מאת גורגה אנסקו (George Enescu).