מורשת יהודית ברומניה 23.02.2020לאזר שייניאנו – לאזר שייניאנו
מורשת יהודית ברומניה 23.02.2020 - לאזר שייניאנו
Marian Marom (מריאן מרום), 22.02.2020, 19:11
לאזר שייניאנו לשונאי, פילולוג וחוקר פולקלור רומני
לאזר שייניאנו (Lazăr Șăineanu) נולד בפלוישטי (Ploieşti) בשם אליעזר שיין, כבנו של מויזי שיין (Moisi Schein) בשנת 1859. לאזר אחד מבין שבעת הילדים של משפחה היהודית. מתחיל ללמוד בבית ורק מגיל עשר מתקבל ללמוד בבית הספר Sfinții Petru și Pavel בפלוישטי ואחר כך בבית ספר התיכון מאטאי בסראב (Matei Basarab) בבוקרשט.
אביו נפטר כאשר לאזר בן 19 ואז עול פרנסת המשפחה נפל עליו. למרות כל הקשיים הצליח לסיים את הבגרות ונרשם בשנת 1881 לפקולטה לספרות של אוניברסיטת בוקרשט. מחקרו הראשון בתחום הבלשנות פורסם כבר בשנת 1883 עם הכותרת:
"Câteva specimene de etimologie populară română" ובתרגום עברי "סוגיות של אטימולוגיה רומנית עממית".
לאזר המשיך לפרסם מחקרים בכתבי עת שונים ובשנת 1887, זכה במלגה מהקרן ע"ש הילל מנוח שאיפשרה לו לצאת לשנתיים של לימודים בלייפציג בגרמניה ובאוניברסיטת סורבון בפריז. בגרמניה השלים דוקטורט בבלשנות עם מונוגרפיה של פולקלור השוואתי. הפרופסור בוגדן פטריצייקו חאשדאו (Bogdan Petriceicu Hasdeu) הזמין את שייניאנו (Șăineanu) להיות עוזר שלו בקתדרה לבלשנות השוואתית של אוניברסיטת בוקרשט. את המשרה הזאת מילא לאזר ללא תשלום כיוון שלא היה בעל אזרחות רומנית כמו כל היהודים באותה תקופה למרות היותם ילידי רומניה. לפרנסתו קיבל באופן זמני משרה בתשלום, כמורה ללטינית בגימנסיה "Mihai Viteazul". בתקופה הזאת חיבר שייניאנו ספרי לימוד לתלמידים, ספרים אשר זכו להערכה רבה מצד המומחים.
בשנת 1881 ניסה שייניאנו לקבל אזרחות בדרך היחידה שהחוק דאז איפשר, על ידי פנייה לשלטונות והמתנה של עשר שנים. ולאחר מכן הצבעה בשני בתי הפרלמנט הרומניים. ב-1891, עשר שנים לאחר הגשת הבקשה היא נידונה ונדחתה .
אבל לאזר שייניאנו ממשיך בדרכו המקצועית. חוקר, כותב ומפרסם את "ההיסטוריה של הפילולוגיה הרומנית" (Istoria filologiei române) בתחום הבלשנות , בתחום הפולקלור את "אגדות עם הרומניות" (Basmele române) ,מחבר גם את המחקר "ההשפעה המזרחית על השפה והתרבות הרומנית" ועוד. "המילון הכוללני של השפה הרומנית" זאת הכותרת של העבודה החשובה ביותר שלו והתרומה המשמעותית לשפה ולתרבות הרומנית. השם ברומנית של העבודה הכבירה הזאת שפורסמה ב-1896 הוא "Dicționar universal al limbii române" ומעמידה אותו בזכות במקום גבוה ברשימה של השואפים להיות פרופסורים בפקולטה לבלשנות באוניברסיטת בוקרשט.
רוב הפירסומים של שייניאנו מתפרסמים בהוצאה לאור בבעלות משפחה יהודית בשם סמיטקה (Samitca) בקראיובה. ב-1895 לאזר נושא לאישה את Cecilia Samitca בתו של הבעלים של ההוצאה לאור. ב-1896 בבוקרשט מביאים השניים לעולם את אליסבטה אשר בשם הבמא שלה אלי ניזאן (Ely Nizan) עתידה להיות שחקנית תאטרון מפורסמת בצרפת ואחת מארבעת הרומנים אשר הופכים להיות חברים קבועים בקומדי פראנסז (Sociétaires de la Comédie-Française) וכולם רומנים ממוצא יהודי.
לאזר שייניאנו ידע שכדי שחלומו להיות פרופסור בפקולטה לבלשנות ייתגשם, הוא חייב לקבל אזרחות על פי חוק. הוא עושה את כל המאמצים לקבלת המעמד אזרח רומני, שכללו פניה אל מלך רומניה קרול הראשון שממליץ עליו, קבלת תמיכה מראש ממשלת רומניה לאסקאר קטרגיו ( Lascăr Catargiu) ומהפולוטיקאי הוותיק מיכאיל קוגאלניציאנו (Mihail Kogălniceanu). אבל הכול לשוא כיוון שמשמיציו והאנטישמיים של התקופה לא נחים לרגע.
ב-1901 נואש שייניאנו מלהתקבל כשווה בעולם האקדמיה הרומני ומחליט על גלות עצמית לפריז. בצרפת ממשיך לעסוק בתחום הבלשנות כחוקר ופרשן של היצירה של רבלה (Rabelais) ומפרסם את הספר "הלשון של רבלה". שייניאנו מחבר ספר בשם "מקורות מקומיים של האטימולוגיה הצרפתית" שעליו עובד כ-30 שנה. על תרומות אלה מקבל בצרפת את "פרס וולנה" (Volney) ואת הפרס של האקדמיה הצרפתית.
בגיל 75 ב-11 למאי 1934 נפטר לאזר שייניאנו בבית חולים בפריז בגלל סיבוכים לאחר ניתוח.