פרקי היסטוריה של השואה בטרנסנסטריה – חלק ראשון – 28.08.2022
פרקי היסטוריה של השואה בטרנסנסטריה - חלק ראשון - 28.08.2022
Marian Marom (מריאן מרום), 28.08.2022, 20:00
טרנסניסטריה, יחידה גאו-פוליטית שיצרו הנאצים הגרמנים, היא אזור המשתרע על פני כ-40,000 קילומטרים רבועים וממוקם בין שני נהרות, הדנייסטר והבוג, בפינה הדרומית של הרפובליקה הסובייטית של אוקראינה. היא התקיימה במשך כשנתיים וחצי, מאוגוסט1941 ועד מרץ 1944 , אז חזר הצבא האדום לאזור ושחרר אותו. יצירת אזור טרנסניסטריה ייצגה את שאיפת הנאצים לפצות את רומניה על מחוזות טרנסילבניה ודרום דוברוגה, שעברו לידי הונגריה ובולגריה. בוקובינה ובסראביה, שני האזורים שאליהם פלשה ברית המועצות וסיפחה ביוני 1940 , הוחזרו לרומניה לאחר נסיגת הצבא האדום.
קורות השואה בטרנסניסטריה הם קורותיהם של מבצעי הפשעים ושל הקורבנות גם יחד. בין מבצעי הפשעים העיקריים בטרנסניסטריה היו הצבא הרומני והזאנדרמריה הרומנית. פעולותיהם נבעו מן המצב הפוליטי החדש שנוצר עם פרוץ המלחמה נגד הסובייטים שבה המשטר של אנטונסקו היה שותף.
האנטישמיות הלאומית ברומניה הוקצנה בשל המלחמה ובשל השאיפות הלאומיות. יון אנטונסקו, הדיקטטור הרומני, האמין כי אפשר לממש את החלום הלאומי "רומניה הגדולה החדשה", שנולד בקיץ 1940 באמצעות ברית עם גרמניה הנאצית ובמעורבות ישירה במבצע ברברוסה. לאוכלוסייה היהודית בבסראביה, בבוקובינה ובטרנסניסטריה לא היה מקום בחלום הזה. אבל לא ניתן להבין את גורל יהודי רומניה בלי לקחת בחשבון את הרציחות ההמוניות שבוצעו בשבועות הראשונים למלחמה נגד הסובייטים.
תולדות היהודים בטרנסניסטריה ממחישות את הצטלבותם של מניעים שונים שכוונו כולם למטרה אחת: היפטרות מהיהודים. עם הרוצחים נמנו לא רק הצבא הרומני והצבא הגרמני, אלא גם הגרמנים המקומיים והאוקראינים, ששיתפו פעולה בתהליך ההשמדה ממניעים אנטישמיים מובהקים. גם לרגשות אנטי-בולשוויקיים היה תפקיד מרכזי, כיוון שהיהודים היו מזוהים עם המשטר הסוביטי. על גורמים אלה יש להוסיף את האדישות לאובדן חיי אדם בכלל, ובייחוד חיי יהודים, בעקבות הסבל הכללי ומספרם הרב של חללי המלחמה. הצבא הרומני איבד כ- 70,000 חיילים בזמן המצור והקרב על אודסה.
בטרנסניסטריה גילויי האכזריות היו בולטים בעוצמתם. אמנם לא היו בטרנסניסטריה תאי גזים ולא היו מחנות השמדה שפעלו כתעשיה כגון טרבלינקה, סוביבור, אושוויץ ומיידנק, אך מעשי הריגה באמצעות הרעבה, מחנות כפייה שבהם הועבדו היהודים בפרך עד מוות, רציחות המוניות ביריות וכל שאר מרכיבי השואה התקיימו בה.
בתיאור גורל היהודים בטרנסניסטריה יש לתת את הדעת על שתי קבוצות, האוכלוסייה היהודית המקומית ואוכלוסיית היהודים המגורשים, מרומניה בעיקר מבסראביה, מבוקובינה. בטרנסניסטריה היו האוכלוסיות של הגטאות והמחנות מורכבות ברובן ממגורשים, שהיו זרים מוחלטים באזור ולא הבינו כלל את שפתה של האוכלוסייה המקומית דוברת האוקראינית. כל רכושם של המגורשים שהובאו לטרנסניסטריה נלקח מהם. הם היו חסרי כול, נטולי אמצעי מחיה ולא מאורגנים.
יהודים ששרדו את מעשי הטבח של קיץ 1941 נכלאו בארבעה מחנות בבסראביה ובשני מחנות נוספים בבוקובינה הצפונית כ-64,000 איש. זמן קצר לאחר מכן גורשו לטרנסניסטריה. גל הגירושים הראשון לטרנסניסטריה החל באוקטובר 1941 ונמשך עד ינואר 1942. חלק הארי מבין 118,847 היהודים מבסראביה ומבוקובינה גורשו לקצה הצפוני של אזור טרנסניסטריה, שהעיר הראשית בו הייתה מוגילב.
גל הגירושים השני, שכלל את 4,650 היהודים, התנהל בקיץ 1942 וגל השלישי, שכלל 2,238 מגורשים היה בספטמבר 1942 . בגל זה גורשו יהודים ממרכז רומניה שנענשו על מה שהשלטונות של הדיקטטור אנטונסקו כינו פשעים פוליטיים. במהלך שנת 1943 גורשו כמה מאות יהודים מבוקרשט לטרנסניסטריה כענישה, ביניהם המנהיג הראשי של יהודי רומניה, ד"ר וילהלם פילדרמן, שגורש לגטו במוגילב ביולי 1943.
עד כאן חלק ראשון בפרקי היסטוריה של השואה בטרנסנסטריה
.
