מורשת יהודית ברומניה 30.08.2020 – איסאק פלץ
איסאק פלץ עיתונאי וסופר רומני יהודי.
Marian Marom (מריאן מרום), 29.08.2020, 21:23
איסאק פלץ נולד בבוקרשט בפברואר 1899 אצל הורים יהודים. אביו, נתן פלץ היה חייט ואמו יערה שנולדה למשפחת רוטנברג, הייתה תופרת של מצעים. הורים לא עשירים בלשון המעטה ולכן איסאק היה בעיקר אוטודידקט.
בגיל 16 איסאק מצליח בכוחות עצמו להוציא לאור כתב עת בשם "ההדרכה" , Îndrumarea ברומנית. כתב העת הזה היוה את הבכורה שלו בעולם העיתונות, היה כולו פרי עבודתו והודפס זמן קצר בלבד אבל מספיק כדי שישימו לב עליו ועל כשרונו לכתיבה. כך שבהמשך איסאק מצא את מקומו כעורך וכותב בעיתונים רבים ומגוונים. ב-1916 התחיל להתפרנס כבודק דיוקו של טקסט שנערך לדפוס טרם מסירתו להדפסה ב- Gazeta ilustrată , ב-1918 המשיך כעורך בכתבי העת "הבמה" (Scena), "העיתונות החופשית" (Presa liberă), וב-"Literatorul" של המשורר הסימבוליסטי הדגול אלכסנדרו מצדונסקי. ב-1919 עבד אצל נה. דה. קוציה (N. D. Cocea) כעורך בעיתונים "Chemarea" ו-"הלהבה" (Facla) וגם בעיתונים כמו "הבוקר" (Dimineața) ו-"האמת" (Adevărul).
ב-1920 הכיר את לוטי פלדמן בת ה-19 ונשא אותה לאישה. לזוג היו שתי בנות, ארנסטינה וליאה. ארנסטינה לימים, בשם טיה פלץ תהיה ציירת וגרפיקאית ידוע מאוד ברומניה ותאייר חלק מהיצירות הסיפרותיות של אביה. בבית הזוג היו כבני בית החברים והסופרים גאלה גאלאקטיון (Gala Galaction), צזאר פטרסקו (CEZAR PETRESCU), קאמיל פטרסקו (Camil Petrescu), יונל תאודוראנו (Ionel Teodoreanu) ונוספים.
במקביל לעתונות איסאק פלץ כתב גם מחזות וגם פרוזה ופירסם את הרומן הראשון שלו ב-1929 ואף זכה באותה שנה בפרס של חברת הסופרים הרומנים. אבל ללא ספק הכתיבה והכשרון שלו באים לידי ביטוי בצורה מיטבית ביצירת המופת הרומן "Calea Văcăreşti". הרומן הזה הוא יצירה ספרותית בנויה מקטעים דרמטיים שמנסים לתאר את כל הפנים והזוויות של חיי הגטו היהודי בבוקרשט של שני העשורים הראשונים של המאה ה-20 . הסופר משתדל ליצור תמונה נאמנה כמעט אוביאקטיבית של הפסיפס האנושי המרכיב את השכונה הזאת. השכונה היהודית הזאת, בעצם הגטו, הופך להיות מן דמות של הרומן כולו.
החל מהדרמה הפרטית של משפחה אחת החיה בגטו , הסופר מגדיל את זווית הראיה ומתחיל לתאר את המרקם האנושי של השכונה כולה באמצעות המון דמויות שהוא בזכות כשרונו מצליח לבנות במילים בודדות ולגרום להם להיות ייצוגיות וראויות. הסצנות הקצרות האלה מצליחות ליצור סביב פיקו (Ficu) , "הילד ששומע הכל ומבין הכל", שמו של הדמות שלא קשה לזהות אותה כדמות אוטוביוגרפית של איסאק פלץ עצמו.
אנשי השכונה הם אנשי הפריפריה, לא כל כך מבחינה גאוגרפית כיוון שמרכז העיר לא רחוק אלא חברתית וכלכלית. למרכז העיר יש קסם מיוחד עליהם ומנסים לחקות את "הזוהר" שלו עם אולם ריקודים , עם מילים בצרפתית, עם טיפולים אצל רופאים שכביכול למדו בפריז, וינה או ברלין וחזרו לגטו לעזור לעניים. אבל תושבי השכונה — אנשים קטנים קשי יום, הרוכלים מדלת לדלת, בעלי מלאכה זעירים, המלצרים העובדים במסעדות ובמועדונים היוקרתיים במרכז העיר, התופרות הקטנות, השחקנים של התיאטרון היהודי – ממשיכים להיות המנודים של החברה, הקורבנות של העיר שגודלת מתפתחת ומתעשרת בלעדיהם.
ב-1941 שמו של איסאק פלץ הופיע כמובן ברשימת היוצרים היהודים האסורים, ע"פ החלטות האנטישמיות של ממשל אנטונסקו. לאחר 23 לאוגוסט 1944 ותחילת השילטון הקומוניסטי ברומניה הוא היה עורך בעיתונים עם אורינטציה שמאלנית "הדגל" (Drapelul) ו-"תקופה חדשה" (Era nouă) עד שב-1950 נעצר ע"י ה- Securitate ללא סיבה ברורה והוחזק במשך שלוש שנים בבתי כלא לאסירים פוליטיים.
איסאק פלץ למרות שלא היה איש בריא בעקבות שהותו בכלא המשיך, לאחר שיחרורו, בחריצות ובמרץ אופיניים לכתוב בעיתונות ולעבוד כמתרגם. ב-1979 זכה איסאק פלץ לפרס של אגודת הסופרים מרומניה על כל הפעילות הספרותית שלו לכבוד יום הולדת שמונים.
באוגוסט 1980 איסאק פלץ הלך לעולמו ונקבר בבית העלמין היהודי פילנטרופיה ליד קבר אישתו האהובה לוטי שנפטרה כמה שנים לפניו. ב-1999 לכבוד מאה שנה ללידתו של איסאק פלץ נחשפה חגיגית כתובת אבן על קיר הפסז בין רחוב בלאנרי (Blănari) ורחוב ליפסקני אשר נקרא Hanul cu Tei שתואר ביצירותיו הספרותיות .
