מורשת יהודית ברומניה 23.07.2023
אביגדור אריכא צייר, מאייר וחוקר תולדות האמנות ישראלי-צרפתי, יהודי יליד רומניה-חלק שלישי ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 26.07.2023, 14:38
באמצע שנות ה-50 אביגדור אריכא חוזר לפריז והפעם לא רק ללימודיים אלא להתגורר. בתקופה הזאת פוגש ומתיידד עם אנשים שישפיעו על חייו ועל הסגנון האומנותי שלו, בין היתר את הצייר והפסל הסוריאליסטי אלברטו גקומטי, את הברונית אליכס דה רוטשילד אשר הייתה לו לפטרונית, את המשורר הרומני יהודי פאול צלאן ועוד רבים וטובים. אך המפגש והידידות המשמעותיים ביותר בשביל אביגדור אריכא היו עם המחזאי האירי, חתן פרס נובל לספרות בשנת 1969 ,סמואל בקט שהפך לו למנטור ולחבר הקרוב ביותר.
בפריז אביגדור אריכא פגש את המשוררת אן אטיק , ילידת ירושלים בתקופת המנדט הבריטי אשר גדלה בארה"ב . אביגדור אריכא ואן אטיק הופכים לזוג ונולדו להם שתי בנות נגה ואלבה. סמואל בקט היה הסנדק של הבת אלבה. על בקט והחברות ביניהם אביגדור אריכא אמר בראיון לעיתון ואני מצטט:
"הוא לימד אותי את עקרון האתיקה שבאסתטיקה, שעליו מבוססת כל היצירה של בקט: כל משיכת מכחול חייבת להיות מוצדקת. כשפגשתי את בקט, הייתי בן 27, צעיר ממנו ב-23 שנים, ולקח לי הרבה זמן להבין ולהפנים את העיקרון הזה. הוא חיזק בי את הנטייה לצייר במכה אחת, לא לחזור אל הציור, לא לתקן. הוא, אגב, לא עבד ככה. הוא תיקן ותיקן, אבל כתיבה זה דבר אחר.התראינו לפחות פעם בשבוע. היינו נפגשים בבתי קפה, בבית שלו, בסטודיו שלי. נהגנו לדקלם זה באוזניו של זה שירים של גתה ודנטה. גם מוסיקה אהבנו לשמוע ביחד, בעיקר שוברט, היידן ובטהובן. היה לי מזל גדול לפגוש באדם כמוהו. הוא הסיבה שנשארתי בפריז, לא האור ולא שום דבר אחר. כשכשפגשתי אותו, ידעתי מיד שפגשתי אדם גדול. איך הייתי יכול לעזוב אדם כזה?".
סוף ציטוט.
במקביל לציור, בתחילת שנות ה-70 החל אריכא בקריירה משנית כהיסטוריון ומבקר אמנות. בתחום זה קנה לו שם בעולם האמנות בזכות טעמו העילי, ידענותו המופלגת, המאמרים הרבים על תולדות האמנות שפירסם והתערוכות שאצר במוזיאונים דוגמת הלובר, מוזיאון ישראל, מוזיאון פריק בניו יורק והמוזיאון לאמנויות יפות ביוסטון.
יצירותיו של אביגדור אריכא נכללות באוספי המוזיאונים הגדולים בעולם, בהם מוזיאון אופיצי בפירנצה, הטייט בלונדון, המטרופוליטן בניו יורק, הלובר ומרכז פומפידו בפריז. מספר תערוכות היחיד שלו עומד על כ-70 והן הוצגו בבירות האמנות פריז ,ניו יורק, לונדון וציריך. כמות התערוכות הקבוצתיות שנטל בהן חלק דומה. בישראל זכה לכמה תערוכות יחיד מוזיאליות אחת במוזיאון ישראל בשנת 1966, במוזיאון תל אביב בשנת 1973, בגלריה באוניברסיטת תל אביב הוצגה תערוכת הדפסים שלו בשנת 1986. התערוכה המקיפה ביותר של עבודתו של אביגדור אריכא הוצגה בישראל בשנת 1998, כששני המוזיאונים הישראלים הגדולים, מוזיאון תל אביב ומוזיאון ישראל, חברו בשיתוף פעולה נדיר. נאספו יותר מ-300 יצירות ממוזיאונים ומאוספים פרטיים מרחבי העולם.
בשנת 2005 אביגדור אריכא זכה בתואר אביר בלגיון הכבוד של צרפת. בשנים אחרונות לחייו בראיון לעיתון "הארץ" אריכא אמר ואני מצטט:
"לא, אני לא מפחד מהמוות. פגשתי אותו כמה וכמה פעמים בחיי. היו לי חיים מלאים ועשירים ורוב הזמן שמחתי בהם. אדם לקראת מותו, מאבד את עצמו בכמה שלבים. קודם הולך לו כשרונו, אחר כך גופו ולבסוף תודעתו. ופוף, הוא נעלם מכאן! כמו חלקיק בחלל!"
סוף ציטוט.
אביגדור אריכא הלך לעולמו בגיל 81 בפריז ב-29 לאפריל 2010 ונקבר בבית העלמין במונפרנס. השאיר אחריו את אישתו אן אטיק ששימשה לו כמודל ברבים מציוריו, ושתי הבנות, נגה ואלבה וגם שני נכדים.
