מורשת יהודית ברומניה 18.09.2022
אחיות קורבר על הגירוש לטרנסניטריה, על לפני ואחרי – חלק ראשון
Marian Marom (מריאן מרום), 17.09.2022, 23:32
אתחיל בציטוט מיומן הגירוש של מרים קורבר:
"האם נצליח לשרוד בזמנים אלה? כל אחד שואל את עצמו את השאלה הזאת כולל אותי. יש לנו כוח להתגבר על הקושי הזה? אנחנו מצליחים לאכול איכשהו, ועדיין, כולם נראים רע. אמש החלה הרוח הצפונית לנשב. רוח צפון אוקראינית אמיתית, רוח הערבה שהיא נושבת לחדר שלנו. הוא שואג בחבטות ואנחנו מרגישים את משבי הרוח כאן על הגבעה עד כדי כך שאתה חושב שהבית מתרומם באוויר. וזה נהיה יותר ויותר קר. ועדיין, כביכול, יכול להיות אפילו יותר קר כאן. אומרים כי סופת השלגים יכולה לחסום את הכבישים והמים יכולים לקפוא במשאבה. הבוקר הלכתי להביא מים עם סיסי. חזרתי בוכה. הקור העז הרדים את ידי הימנית, יכולתי להרגיש מתיחות סביב לבי, וכמעט נפלתי שלוש פעמים בדרך. ובמזג אוויר כזה בונדי הלך שוב למורבה. מסכן, רק בשביל להרוויח כמה רובלים. באיזה זמנים אנו חיים! אבא עצבני, אמא עצבנית, אנחנו לא מרוויחים כסף והכסף שיש לנו פשוט נעלם. יש לנו מה לאכול, אנחנו רגילים לאכול טוב יותר מאחרים אולי. אבא לא יכול להתרגל לעצלנות של כלום כלום ולכן הוא צורך את מרצו על ידי ריב איתנו. אנחנו על העצבים אחד של השני רק כי אין מה להעסיק אותנו. השעה שתיים אחר הצהריים. קר בחדר ואני לא יודעת איך נשרוד עד הערב בלי אש. עצי הסקה כל כך יקרים. אני יכולה לראות על פני כולם את הפחד ממחר. מה יקרה? איך נחיה כשנגמר לנו הכסף? יש שמועות טובות מהחזית. אולי הישועה מתקרבת…
סוף ציטוט.
מרים קורבר, לימים מרים ברקוביץ נולדה ללאון ולקלרה קורבר בשנת 1923 בעיירה הקטנה קמפולונג-מולדובנסק, בחלק הדרומי של המחוז הרומני בוקובינה. סילביה קורבר, לימים סילביה קורבר הוישיה, נולדה בשנת 1927 באותה משפחה יהודית באותו מקום. סבה וסבתה מצד אביהם, אברהם וטוני קורבר, התגוררו באותה עיירה. סבה אברהם ואבא לאון היו פחחי גגות, מתקני חלונות וזגגים.
משפחתן התגוררה בקמפולונג כנראה עשורים רבים לפני שנולדו . זאת הייתה משפחה ענייה, שבה נאלץ הסבא להיעלם לכמה שנים לאמריקה, שם עבד כפועל בניין, כדי להרוויח ולחזור עם קצת כסף לבנות למשפחה בית. מתוך שבעת הילדים, שישה עבדו כדי שהשביעי יוכל ללמוד רפואה בווינה.
אבא לאון עבד בבית המלאכה של אביו אחרי שסיים את בית הספר המקצועי לאמנויות ומלאכה בווינה. לאון קורבר שרד את מלחמת העולם הראשונה במדי אוסטרו-הונגריה, בחזיתות באיטליה ובגליציה, חזר ולאחר שהתחתן עם קלרה הוטמן מבוטושאני, הצליח לפתוח חנות זכוכית צנועה אך עם זאת, הוא המשיך לעבוד במקצועו כפחח גגות והשתתף בבניית כנסיות רבות בבוקובינה.
מרים קורבר למדה, בעיר הולדתה קמפולונג-מולדובנסק, וכפי שהיא בעצמה מתארת:
לא היינו עשירים, אבל התחלתי לנגן בפסנתר בגיל שש. היה לי פסנתר ועד הגירוש לטרנסניסטריה הייתה לי מורה לפסנתר. למדתי גם אנגלית. ידעתי יידיש, אבל לא דיברתי יידיש, ומגיל חמש אפילו למדתי עברית. היה לי מורה לעברית שהגיע אלינו הביתה שלוש פעמים בשבוע. פעמיים בשבוע למדתי עברית כשפה ופעם השלישית עברית מהתורה כמו הבנים. אמא אמרה: "אין לי בנים, אבל גם הבנות צריכות ללמוד. מה שאני לא למדתי, אתן לבנות שלי ללמוד". למדתי ומבינה את חמשת ספרי התורה, כלומר אני יכולה לקרוא עברית.
סוף ציטוט.
מרים קורבר למדה גם את בית הספר היסודי בקמפולונג ולאחר מכן התחילה ללמוד בתיכון לבנות בבוטושני והתגוררה בבית של הסבים מצד אמה. על הסביבה בבוטושני והסבים שלה מרים קורבר אמרה ואני מצטט:
הם דיברו יידיש בבית, אבל הם ידעו ודיברו רומנית. הסבא, בהיותו סוחר, דיבר רומנית במבטא מולדבי בולט. הייתה להם עזרה בחנות, חנות לכלי זכוכית, אבל באותה חנות גם התקינו חלונות. והיה איש מחוץ לחנות שקרא ללקוחות. כולם דיברו רומנית, אבל הרגישו בלשונם שהם מדברים ביידיש בינם לבין עצמם. הרגשתי את זה. כילדה הרגשתי שיש מבטא מסוים, שאפשר לחקות או ללעוג לו.
סוף ציטוט.
כאן אני מסיים את החלק הראשון על אחיות קורבר. המשך בשבוע הבא.
