מורשת יהודית ברומניה 16.08.2020
מורשת יהודית ברומניה 16.08.2020
Marian Marom (מריאן מרום), 16.08.2020, 11:01
באוקטובר 1887 נולד בגאלאצי (Galați) בנימין דויטש כבנם של הורים יהודים רומנים. אביו יעקוב דויטש היה מורה בבית הספר היהודי בגאלאצי ואמו סנינה דויטש שנולדה מרכוס הייתה גם מורה. ישנם כאלה האומרים שהוא נולד בעצם בקאלארשי (Călărași) אבל מה שבטוח נולד קרוב לנהר הדנובה עובדה שהשפיע עליו ועל המוזה הלירית שלו.
בנימין דויטש מי שהולך להיות רשום בספרות הרומנית תחת שם העט ברבו נמציאנו , נשאר סביב גיל הבר מצווה יתום מאב ונאלץ לעזוב את בית הספר מוקדם ולעזור בפרנסת המשפחה. הוא עובד כפקיד וממשיך ללמוד ולחנך את עצמו לבד בלילות. הוא נמשך לשירה מגיל צעיר ולומד את השפה הגרמנית ע"מ לקרוא במקור את שילר, גתה והיינה.
בשנת 1904 בשבועון Înainte, (קדימה בעברית) , שבועון מקומי של גאלאצי ברבו נמציאנו מפרסם בפעם הראשונה את היצירה הפואטית שלו. הוא מתחיל להשתתף בחוגים הסיפרותים של העיר ושל האזור המולדבי ומתיידד עם סופרים כמו יון פריבאגו, Avram Steuerman-Rodion הדוד של בנימין פונדויאנו אשר כתבתי עליו מספר פרקים ברובריקה הזאת, וגם מתיידד מאוחר יותר עם Eugeniu Botez שהוא בעצם הסופר הנודע בשם העט JEAN BART .
בגיל 18 ברבו נמציאנו התגלה כחולה שחפת , אבל האופטימיות ואהבת החיים שמאפינים אותו משכנעים אותו שהוא יוכל להתגבר ולהבריא למרות שבאותה תקופה המחלה הזאת הייתה חשוכת מרפא.
בשנת 1908 ברבו נמציאנו מצליח לגייס מימון ומוציא לאור את השבועון הספרותי-מדעי Pagini libere (עמודים חופשיים בעברית) ובו מפרסם שירה מקורית שלו וגם תרגומים שהוא ביצע. את הספר הראשון שלו מפרסם ברבו נמציאנו ב-1910, הוא נקרא "שירה מובחרת" (Poezii alese) וכולל שירים שלו ותרגומים מאוד אישים של 7 מתוך 24 "האלגיות הרומיות" של גתה , ותרגומים לשירים של שילר, הינה, לסינג ולנאו (Lenau).
ברבו נמציאנו במהלך עשור השני של המאה הקודמת , משתתף עם מאמרים, תרגומים ושירה מקורית משלו בכתבי עת כמו Universul literar (עולם הספרות), Flacăra (האש), Viața literară și artistică (החיים הסיפרותיים והאומנותיים) ועוד רבים וטובים.
בתקופה זאת הוא מנסה את מזלו גם בעסקי בגדים, אבל הכשלון לא מאחר לבוא וניצל מהכלא רק בזכות שופט סלחן שאהב מאוד את השירים שלו. מצבו הבריאותי מידרדר מאוד ויכול לכתוב רק בשכיבה ואז במימון חברים וקוראים שלו נשלח להשגחה בבית הבראה לחולי שחפת בלוזאן שבשוויץ ולשם הוא מגיע בנובמבר 1913. כשברבו נמציאנו עדיין מאושפז בשוויץ , ברומניה מפרסמים ב-1915 את ספר השירה שלו בשם "Stropi de soare" (דמעות של שמש) שמתקבל בהצלחה אצל הקהל הרחב וב-1917 מפרסמים מהדורה נוספת.
הימים הם ימי מלחמת העולם הראשונה וכאשר ב-1916 רומניה נכנסת למלחמה, ברבו נשאר ללא מימון עבור הטיפול ונאלץ לחזור משוויץ ולשהות בסנטוריומים מיוחדים לשחפת ברומניה בבושטני, במוינשטי ובבוקרשט. למרות המחלה האיומה המכרסמת בו ברבו, בסוף המלחמה, מתכנן לאסוף את כל כתביו, גם שירה וגם פרוזה, ע"מ לפרסם אותם בכרך אחד תחת השם “În ritmul vieții” (בקצב החיים). אבל הוא מתאשפז במכון לשחפת בבוקרשט ומסכים לעבור ניתוח מהפכני שאמור היה לרפא אותו . בגלל דימום פנימי בעקבות הניתוח במאי 1919 נפטר ברבו נמציאנו כאשר הוא רק בן 31 ונקבר בבית העלמין היהודי "פילנטרופיה" בבוקרשט.
למרבה האירוניה בזמן שילטון הדיקטטורי והנאצי של אנטונסקו, ברבו נמציאנו הופיע ברשימת היוצרים היהודים הרומנים האסורים לפרסום ומכירה למרות היותו מת למעלה מ-20 שנה. אבל גיאורגה קלינסקו (George Călinescu) כשהוא פירסם ב-1941 את יצירת המופת שלו כהיסטורין ומבקר סיפרות, "ההיסטוריה של הסיפרות הרומנית מהמקורות ועד עכשיו", התעלם באומץ מהצנזורה הפשיסטית וסקר את ברבו נמציאנו ועוד יוצרים יהודים רומנים בקומפנדיום שלו. גיאורגה קלינסקו גם מזכיר את שמו של ברבו נמציאנו בתור משורר "יותר חזק מהיינה" ברומן שלו "Enigma Otiliei" (החידה של אוטיליה). כך שהמוניטין של המשורר, שהלך לעולמו בגיל 31 בלבד, בנימין דויטש המכונה ברבו נמציאנו קיבל את האישרור מהערכאה הגבוהה ביותר.
