מורשת יהודית ברומניה 16.06.2024
סורל אתרוג אמן פלסטי רומני יהודי – פרק רביעי ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 18.06.2024, 17:53
בפברואר 1967, סורל אתרוג ובת וזוגתו היו מעורבים בתאונת דרכים מסכנת חיים. ליקה נפצעה קל, אך סורל שנהג שבר את שתי רגליו ואת האצבע האמצעית של ידו הימנית. ההחלמה, שכללה מספר ניתוחים, ארכה חודשים רבים. במהלך תקופה זאת אתרוג הפך מיואש ומתוסכל. הוא עזב את איטליה, מקום שחשב עליו כביתו השני. בשנת1969 סורל אתרוג מעצב ומאייר את הספר הפואמות Chocs מאת יוג'ין יונסקו.
שנות ה-80 המוקדמות היו שנים של שינוי כמו גם של ניסויים יצירתיים מתמשכים עבור האמן. בשנת 1980, אתרוג ואשתו ליקה התגרשו ולזוג לא היו ילדים, האמן פתח סטודיו בפריז, שם עבד שנתיים תוך כדי שמירה על הסטודיו שלו בטורונטו. אתרוג ידוע גם בכתביו, פרסם מחזות, שירה וחיבורים פילוזופיים.
ידידותו עם סמואל בקט הולידה שני פרויקטים משותפים. בשנת 1982, אתרוג עיצב ואייר את הספר Imagination Dead Imagine, המבוסס על טקסט מאת בקט, ובשנת 1984 אתרוג יצר, ביצע, עשה כוריאוגרפיה ואפילו הלחין את המוזיקה האלקטרונית ליצירה ביצועית שכותרתה The Bodifestation of the Kite , לרגל יום הולדתו של הסופר האירי סמואל בקט. העבודה של פיסול המונומנטליתPowersoul, אותה יצר אתרוג לאולימפיאדת הקיץ 1988 בסיאול, דרום קוריאה בגובה עשרה מטרים. קונסטרוקציית הפלדה הזאת היא היצירה עם המימדים הגדולים ביותר של אתרוג.
למרות ששנות ה-90 של המאה הקודמת הביאו שבחים והכרה רישמית לסורל אתרוג, כגון נבחר כחבר במסדר קנדה ב-1995 ו-Chevalier de l'Ordre des Arts et des Lettres של צרפת ב-1996, זה גם סימן את תחילתה של ירידה בבריאותו ובאנרגיה שלו. האמן, שהקדיש את חייו לאמנות ונודע בפרודוקטיביות ובחדשנות שלו, היה מוטרד מיכולתו הולכת ופוחתת לעבוד ולכן התבודד.
בספטמבר 1996 חזר אתרוג לרומניה, ארץ הולדתו, לראשונה מזה ארבעים ושש שנים. הוא הוזמן להשתתף בכנס רדיו רומניה הבינלאומי בבוקרשט. במהלך ביקור זה החל דיון לגבי תערוכה רטרוספקטיבית של סורל אתרוג בארץ הולדתו. אתרוג חזר לרומניה גם בשנה שלאחר מכן, אבל הרטרוספקטיבה מעולם לא יצאה לפועל. הנסיעות הללו השפיעו עליו מאוד. למרות שלא חזר לעיר הולדתו יאשי, אתרוג דיבר על ההלם שלו כשגילה שמספר בתי הכנסת והמוסדות ששימשו בעבר את הקהילה היהודית המשגשגת ברומניה הצטמצם מאוד.
בעקבות מסעותיו ברומניה, האמן חווה את פרץ היצירתיות האחרון שלו בסדרה שהוא כינה הקומפוזיטים, מכלולים עשויים מעץ וחומרים כמו ארגזי חלב, מסמרים ונורות. למרות שצבעיהם העזים וצורותיהם עשויות להדהד את רוח טובה יותר של אתרוג, בחינה מדוקדקת יותר מגלה שהם מלאים בהתייחסויות למחנות ריכוז, רכבות ותאי גזים שמשקפים את הטראומה של זיכרונות ילדותו שנדלקו מחדש עם חזרתו לביקור ברומניה.
בשנת 2005, סורל אתרוג ייצג את קנדה בביאנלה של ונקובר וזכה בפרס מפעל חיים של מועצת המנהלים של הביאנלה. בשנותיו האחרונות החל אתרוג להתרכז במורשת מפעל חייו והיכן היא תישכן. הוא עסק בשיחות בנוגע ליצירת מרכז פיסול או מוזיאון שבו ניתן לראות ולהבין את אומנותו במסגרת ברורה. לאחר שאתרוג שבר את הירך והושפז בבית החולים הר סיני בטורונטו באוקטובר 2010, הוא החל לדמיין יצירת גלריה בתוך בית החולים שבה יצירות האמנות שלו יוצגו והמטופלים יוכלו למצוא נחמה ומזור. אתרוג הציע לתרום כמות נכבדת של יצירות, שנועדה להראות את "תודתו לתושבי טורונטו וקנדה על שאפשרו לו להמשיך את התשוקה שלו לאמנות". החזון של אתרוג התממש במלואו לאחר מותו עם חנוכת גלריה בשנת 2016 בבית החולים הר סיני בטורונטו. כיום, הגלריה הזאת היא אחד האוספים הגדולים ביותר של יצירותיו של סורל אתרוג.
התערוכה האחרונה שהתקיימה במהלך חייו של אתרוג, הייתה רטרוספקטיבית ונפתחה באפריל 2013 ובמקביל ליום הולדתו השמונים של האומן. כעבור מספר חודשים הוא אושפז שוב ובגיל 81 ב-26 לפברואר 2014 האומן הפלסטי סורל אסריק אתרוג הלך לעולמו.
עד כאן הפרק האחרון בסיפור הפסל סורל אתרוג.
