מורשת יהודית ברומניה 08.12.2024

זאב אורנשטיין סוגר מעגל ומקים מצבה בטרנסניסטריה על קבר אמו

Marian Marom (מריאן מרום), 09.12.2024, 18:00

זאב אורנשטיין יהודי רומני נולד בשנת 1930 בדורוחוי עיירה יהודית בצפון מולדובה ברומניה. בשנת 1941 יחד עם אמו וארבעה אחים גורש לטרנסניסטריה. בשנת 2007 סגר מעגל. מלווה בקבוצת חסידי חב"ד, תושבים מקומיים וילדי בית ספר מהכפר הסמוך, הניח נהג המונית מחיפה מצבה שהביא עמו מישראל במקום בו נקברה אמו, ברנה אורקי.

את היום שבו קבר את אמו, בחורף 1942 , מצליח אורנשטיין לשחזר רק במעורפל. בכל פעם שהוא מנסה לאמץ את זיכרונו, ממלאות דמעות את עיניו. "הייתי ילד בן 12 כשאמא נפטרה", הוא מספר, "ולא ידעתי מה לעשות. למזלי הייתי מיודד עם שני ילדים שהסכימו לעזור לי. מצאנו קרשים וסחבנו את אמא לחלקת היער. לא זכרתי איפה בדיוק קברנו אותה, רק כמה קשה היה לחפור את הקבר באדמה הקפואה. זה לקח לנו יום שלם. בתחושת בטן זכרתי שזה קרה בסביבות חג החנוכה, שכמובן לא חגגנו אז. לכן, עד היום אני מציין את מות אמי בחנוכה, בהדלקת נרות נשמה".

בחורף 1941 גורשו האם וחמשת ילדיה ביחד עם 150 אלף מיהודי צפון-רומניה להתיישבות בחבל טרנסניסטריה בדרום-אוקראינה. הגירוש בוצע בהוראת שליט רומניה בזמן המלחמה, הגנרל יון אנטונסקו, שקיבל את חבל טרנסניסטריה לשליטתו מידי בעלי בריתו הגרמנים הנאצים. ארבעת אחיו של זאב אורנשטיין מתו כבר בחורף הראשון ממגפת טיפוס שהשתוללה בקרב היהודים המגורשים. אורנשטיין החלים מהמחלה אך איבד את היכולת ללכת בגלל כוויות קור, ואמו נאלצה לסחוב אותו על גב. בסופו של דבר הצליחו האם ובנה למצוא מחסה בדיר חזירים בכפר קטן בשם פסינקה. השניים התקיימו במשך שנה מקיבוץ נדבות, אבל האם, שאיבדה את רצונה לחיות, הלכה ודעכה.

לאחר מות אמו אומץ זאב אורנשטיין על ידי משפחת איכרים מקומית ובשלהי המלחמה הוחזר לביתו בדורוחוי. הנער היתום שחלה בשחפת הצליח למצוא לבסוף בית חם בבירת רומניה בוקרשט, בבית יתומים שהפעיל ארגון הסעד היהודי-האמריקאי ה"ג'וינט". משם עלה לארץ ישראל בשנת 1946, בספינת מעפילים ואושפז למשך כשנתיים במוסד רפואי בקרית מוצקין, עד שהחלים לחלוטין מהשחפת התחתן ואף הקים משפחה. כל חייו חלם אורנשטיין שיום אחד הוא ימצא את קבר אמו. "הרבה שנים זה לא היה אפשרי בגלל "מסך הברזל" ואחר-כך אמרו לי שזה מסוכן מדי ". בשנת 2007 כשהוא כבר בן 77 החליט אורנשטיין לעשות מעשה ולהירשם לטיול קבוצתי לטרנסניסטריה.

בכפר פסינקה באוקראינה זכה אורנשטיין לקבלת פנים חמה בבית הספר המקומי שבו נהג לקבל, כילד שאריות מזון. קשישה תושבת הכפר הראתה לאורנשטיין ולמלוויו חלקת יער, דומה מאוד לתיאור מקום הקבורה שזכר אורנשטיין, ושבה לדבריה נקברו היהודים. למרות שלא נותר זכר לקברי היהודים, אורנשטיין החליט להניח שם את המצבה ולהתפלל לזכר אמו. מארגני הטיול הפגישו אותו עם שליחי חב"ד באזור, שגילו נכונות רבה לסייע בהקמת המצבה ובהבאת מניין של מתפללים לטקס לעילוי נשמת אמו.

על המצבת הגרניט שזאב אורנשטיין החליט לקחת עמו מישראל כתובה עברית: "פ"נ אמי היקרה ברנה אורקי, בת יהודה, ולזכר ילדיה שלום, שרה, צמרת ומיכאל, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים". כך אחרי 65 שנה נסגר המעגל מבחינת זאב אורנשטיין שורד השואה מרומניה.