מורשת יהודית ברומניה 07.05.2023
אדולף שטיירמן רודיון משורר, רופא ועיתונאי סוציאליסט רומני יהודי - חלק שני ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 09.05.2023, 22:24
רודיון היה ידיד ובהתכתבות לבבית עם יון לוקה קראגיאלה, המחזאי הרומני הגולה. בעצמו, חסיד ידוע של אמנציפציה יהודית וספרות רומנית יהודית, קראגיאלה ראה בשטיירמן את אחד מחבריו היהודים הטובים ביותר, קבוצה שכללה את דוברוגאנו-גריאה, המחזאי רונטי רומן, העיתונאים ברבו ברנישטאנו ואמיל פאגורה ואת המו"ל של שטיירמן , שאראגה. בסביבות 1907, קראגיאלה הצהיר בפומבי על הערצתו לשטיירמן ורונטי רומן. דברי השבח שלו הרגיזו את ההיסטוריון הלאומני ניקולאה יורגה, שהיה המול של המגאזין האנטישמי העם הרומני (Neamul Românesc). באחד ממאמריו למגאזין זה, יורגה דיווח שקראגיאלה היה מכור לאינטרסים היהודיים. קראגיאלה הגיב בעקיפין להאשמה זאת בשנת 1908, כאשר כתב אפיגרמה סאטירית על שאיפותיו המדעיות של יורגה שפורסמה לראשונה במגאזין שיחות סיפרותיות (Convorbiri Literare).
למרות ההכרה הספרותית, וכנראה בשל סיבות אנטישמיות, שטיירמן לא הוזמן להצטרף לאגודת הסופרים הרומנית החדשה שנוצרה. הוא לעג לשנאת הזרים של האגודה בסדרת מאמרים עבור Ordinea ו-Opinia. הערותיו עוררו תגובות שליליות בעיתונות, ובמאמרי תגובה נטען כי רודיון מסתכן בלעורר אנטישמיות סמויה, אך דבריו נתקבלו כאמיתים עי עמיתיו הליברליים. בערך באותו הזמן הפך רודיון לאוהד של יוסף ברוצינר ושל "חברת בני ישראל הרומנים" שלו, סניף מקומי של חובבי ציון ואחת האגודות הפוליטיות היהודיות הראשונות ברומניה.
במהלך השלב הראשון של מלחמת העולם הראשונה, כאשר ממלכת רומניה שמרה על הנייטרליות שלה, שטיירמן רודיון התקרב למעגלים הפוליטיים הכוללים גרמנופילים, סוציאליסטים ניטרליים ופציפיסטים. כמו עמיתיו שם, רודיון לא היה תומך נלהב בהפיכת רומניה לחלק ממחנה האנטנטה ההסכמה המשולשת בין בריטניה, צרפת ורוסיה. רודיון שטיירמן הביט באהדה רבה יותר כלפי האימפריה הגרמנית ומעצמות המרכז. היתה לו ברית לא כתובה עם מתנגדי שמאל מהמפלגה השמרנית-דמוקרטית. רודיון כתב עבור העיתון ההדרכה(Îndrumarea), שקידם את הרפורמה של הבחירות ברומניה ותמך באיזרוח המוחלט של היהודים.
עם כניסת רומניה ב-1916 למלחמת העולם הראשונה לצד ההסכמה המשולשת האנטנטה, רודיון שטיירמן גויס לצבא הרומני כרופא צבאי. רודיון השתתף בפעילות לאורך כל המערכה הרומנית, נסוג עם הצבא למולדבה לאחר נפילת בוקרשט בידי הגרמנים. פעילותו בצבא הייתה למופת לאורך כל התקופה, ובשנת 1917 הגיע לדרגת רב סרן. בתור קצין בצבא הרומני נחשד בעמדה פוליטית בולטת מדי כאשר השתתף בהפגנת השמאל ביאשי. בעקבות חשד זה הוא שובץ ליחידה מבודדת של הצבא ליד הנהר טזלאו, בזמן שהתיק שלו מטופל בערכות משפטיות צבאיות. מהחשש שבית משפט צבאי ימצא אותו אשם ויוציא אותו להורג רודיון הפך למחוסר שינה באופן כרוני.
לאחר שרומניה חתמה על שלום נפרד עם מעצמות המרכז, ובעקבותיו בקיץ 1918, שוחרר רודיון שטיירמן מהצבא וחזר ליאשי. רודיון שטיירמן היה רדוף על ידי זיכרונות מהמלחמה וסבל מאפיזודות של דיכאון קליני שהוא הסתיר וגם לא דאג לטיפולם. הוא נהיה גם מכור לחומרים היפנוטיים וסמי הרגעה . מצבו הידרדר בהתמדה ורודיון שטיירמן התאבד ב-19 לספטמבר 1918 כאשר הוא בן 46 בלבד . הוא נפטר לאחר שהזריק לעצמו בכוונה מנת יתר של מורפיום.
הידיעה על התאבדותו של שטיירמן זעזעה את עמיתיו וידידיו בקהילה הפוליטית-ספרותית. מאמרי הזכרה וקטעי הספד הודפסו במקומות שונים של העיתונות הרומנית כולל מאמר הנצחה מיוחד בשם "בקבר של אח לנשק" מאת הסופר צזאר פטרסקו (Cezar Petrescu). שנה לאחר מכן, בטורים שלו העיתונות הרומנית עשה בנימין פונדויאנו-פונדן כבוד לדודו המנוח. טקסטים אלה קשרו את התאבדותו של רודיון לייאוש בגלל גל האנטישמיות, לנדודי השינה הכרוניים ולגרונטופוביה
.
