מורשת יהודית ברומניה 05.01.2020 – טריסטן צארה (3)
מורשת יהודית ברומניה 05.01.2020 - טריסטן צארה (3)
Marian Marom (מריאן מרום), 06.01.2020, 18:04
טריסטן צארה פרק שלישי ואחרון בסידרה
הפעולה הדאדאיסטית האחרונה התקיימה במאי 1922 בווימר . במופע זה שהיה לטקס ההלוויה של התנועה, דקלם טריסטן צארא תפילת אשכבה לדאדא והכריז כי "חובה להחריב כל דבר ולנטוש כל עיקרון, לכן הגיע הרגע לפרק גם את תנועת הדאדא. הדאדא תשאר בחיים רק אם תיעלם". בהזדמנות זאת צארה הצהיר עוד:
"דאדא חסרת תועלת , כמו כל דבר בחיים. תנועת דאדא היא חיידק בתול שחודר כמו האוויר לכל אותם מרחבים שבהם ההיגיון כשל מלמלא במילים ופשרות."
בשנת 1925 טריסטן צארה נשא לאשה בסטוקהולם את הציירת השוודית גרטה קנוטסון (Greta Knutson) שילדה לו בשנת 1927 בן שקיבל את השם כריסטוף. לפני לידת הבן , בשנת 1926 צארה תכנן והזמין בניה של בית במונמרט , בסגנון הפונקציונאליות הטהורה. הפרויקט והביצוע בפועל היו של האדריכל האוסטרי הנודע אדולף לוס (Adolf Loos) אותו צארה הכיר בתקופה שלו בציריך. בית זה בשם Maison Tristan Tzara , נכנס בשנת 1975 לרשימת האתרים ההיסטוריים של צרפת .
בפריז צארה יחד עם ברטון וסופו השתתף בהוצאה לאור של ביטאון התרבות "סיפרות" (בצרפתית Littérature) ובזאת הסוף לדאדאיזם ותחילת הזרם הסוראליסטי. אכן בשנות ה-30 של המאה הקודמת צארה שמאס בניהיליזם ואנארכיזם , מצטרף לזרם הסוראליסטי בהשפעת חברו אנדרה ברטון ומנסה לחבר בצורה אוטופית, אבל כל כך מתאימה ואופינית לו, בין הסוראליזם למרקסזים . בשנת 1930 מפיק ומבאיים סרט "הלב עם זקן" (בצרפתית Le Coeur à Barbe) בהשתתפות חלק מחבריו מתקופת הדאדא שבינתיים הפכו לסוראליסטים. גם אישתו של צארה מצטרפת לזרם עד לפרידתם בתחילת מלחמת העולם השניה.
בשנות ה-40 לחייו, צארה הופך ליותר רגיש ומבין לעומק את הכאב האנושי. בעקבות זה מתקרב לצד השמאלי של המפה הפוליטית ובאופן טבעי ועקבי הופך להיות אנטיפשיסט. בזמן מלחמת האזרחים בספרד מצדד ומסקר יחד עם איליה ארנבורג (Ilya Ehrenburg) את הצד הרפובליקאי ומבקר במדריד הנצורה ע"י כוחות הפשיסטים של פרנסיסקו פרנקו. בשנת 1937 חותם על עצומה שקוראת לעולם להילחם בכוחות האופל של פרנקו אשר קיבל תמיכה מהיטלר.
בזמן מלחמת העולם השניה, אחרי כיבוש פריז ע"י גרמניה הנאצית ב- 1940, צארה עובר לחיות בדרום צרפת ומצטרף לתנועת ההתנגדות הצרפתית (הרזיסטנס) ומפרסם מאמרים ומנהל את מחלקת התרבות של הרדיו המחתרתי של הכוחות לשיחרור צרפת. באותה תקופה ברומניה תחת השלטון של יון אנטונסקו חלו חוקי הגזע וכתיו של צארה יחד עם עוד 44 סופרים רומנים יהודיים נאסרו למכירה. בשנת 1942 כהכללה של החוקים האנטישמים של אותו שלטון, נשללה מצארה האזרחות הרומנית. כיוון שלאזרחות הצרפתית יזכה רק ב-1945 , למרבית האירוניה במשך 3 שנים Tzara fără țară במשחק מילים מתאים רק בשפה הרומנית כיוון שהמילה Tzara משמעותה מדינה.
לאחר שיחרור פריז כותב מאמרים בעיתון הפרוקומוניסטי של זיאן פול סרטר (Jean-Paul Sartre) אשר מעלה על נס את תנועת ההתנגדות הצרפתית בניגוד לטזה שצרפת נכנעה ללא התנגדות ממשית לכיבוש הגרמני. ב-1945 צארה מקבל אזרחות צרפתית ונבחר לייצג בפרלמנט אזור מסוים של דרום צרפת.
בשנת 1947 מצטרף למפלגה הקומוניסטית הצרפתית אבל פורש ב-1956 כפעולת מחאה על דיכוי המרד ההונגרי על ידי ברית המועצות. פרישתו מהמפלגה גרמה למשבר בעמדה של השמאל הצרפתי .
בעשור האחרון לחייו צארה מיתן את ההופועות הפומביות ואת העמדות שלו , אבל בשנת 1960 לא התאפק ויחד עם מרגריט דורס (Marguerite Duras), סימון דה בובואר (Simone de Beauvoir), אלן רוב-גרייה (Alain Robbe-Grillet) ואינטלקטואלים אחרים חתם על מחאה שנשלחה לראש ממשלת צרפת דאז מישל דברה (Michel Debré) בנושא סירובה של צרפת לשחרר את אחיזתה הקולוניאלית באלגיריה. בגלל מחאה זאת שוב הוחרם צארה, הפעם בצרפת, מלהופיע בכל תחנה של הרשות לשידור הצרפתית .
בשנת 1963 לאחר כל הרפתקאותיו האומנותיות והפוליטיות טריסטן צארה נפטר בביתו בפריז ונטמן בבית הקברות מונפרנאס (Cimetière de Montparnasse).
