מורשת יהודית ברומניה 02.10.2022
אחיות קורבר על הגירוש לטרנסניטריה לפני ואחרי – חלק שלישי ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 02.10.2022, 14:57
אחרי שנים של תלאות הגירוש לטרנסניסטריה אחיות קורבר חזרו לרומניה ב-1944. מרים קורבר חזרה לבדה, סילביה קורבר חזרה יחד עם אמה ואב המשפחה חזר לבדו. המשפחה התאחדה בבוטושני אצל הורי קלרה אם המשפחה.
בבוטושני מרים קורבר עבדה כפקידה בעיריה והכירה את בעלה לעתיד ישראיל ברקוביץ. עליו דיברתי באותה רובריקה כמו עכשיו בתחילת חודש יולי השנה. מרים קורבר וישראיל ברקוביץ שהיה פעיל בקהילה היהודית, הפכו לזוג ועברו ליאשי ע"מ שמרים תלמד רפואה ומאוחר יותר כאשר מרים הייתה בשנה רביעית עברו לבוקרשט. בבוקרשט בשנת 1953 נולדה לזוג הבת עדה ברקוביץ.
סילביה קורבר למדה גם רפואה בעקבות ובצעת אחותה הגדולה. סילביה התחתנה עם עמית לספסל הלימודים של הפקולטה לרפואה, בשם בנו הוישיה לזוג נולד אנדרי הוישיה. לגבי אחיינה אנדרי מרים קורבר מדברת בראיון לעיתון ואני מצטט:
אמא אמרה לי "אבל את יודעת שיש לך יומן שכתבת בו?" עניתי לה. " לא לקחתי אותו איתי". אמה אומרת : "נמצא אצלי ולקחתי גם את הבלדה של ציפריאן פורומבסקו שהבאת. אני אתן לך את שניהם." יצאתי מיאשי ברכבת לילה וקראתי את היומן. בכיתי באותו לילה! לא בכיתי גם כשהבת שלי מתה וגם כשבעלי מת. באותו הלילה בכיתי, אני חושבת, יותר ממה שבכיתי בכל חיי. הבאתי את היומן לבוקרשט ונתתי אותו לבעלי. זה היה ב-1967. אחרי זה לא ראיתי שוב את היומן. זה לא הדאיג אותי יותר. הרגשתי אפילו יותר טוב לזמן מה. בעלי היה "יהודי" במקצועו. כשהבת שלי הייתה קטנה ונשאלה בבית הספר מה מקצוע ההורים, היא אמרה: "אמא שלי רופאה, אבא שלי יהודי". היא אמרה את זה בשיא הרצינות. וידעתי שהיומן נמצא שם, אבל לא ראיתי אותו שוב. ובעלי מת ותוך כדי ביצוע סדר במשרדו מצאתי את היומן עם שלושה עותקים מודפסים. בעלי באמת ניסה הרבה זמן לפרסם את זה, אבל הוא לא הצליח. בשנת 1988 בעלי נפטר. בשנת 1992, לאחיין שלי, אנדריי הוישיה, בנה של אחותי סילביה, פרופסור באוניברסיטה במחלקה ללימודי גרמניה ביאשי, הייתה מלגה בגרמניה. שם הוא אמר שלדודה שלו יש יומן מהשואה. הייתה הוצאת ספרים שעסקה בספרות על השואה. הוא שאל אותי ושלחתי לו עותק. הוא הכתיב את העותק הזה ישירות בגרמנית וכך יצא היומן הראשון בגרמנית. זה הסיפור עם היומן.
סוף ציטוט.
אכן החל מנובמבר 1941 עד אוקטובר 1943, מרים קורבר-ברקוביץ כתבה יומן. בשנת 1995 יצא לאור גם ברומנית בהוצאת Kriterion תחת הכותרת Jurnal de Ghetou. דזורין, טרנסניסטריה, 1941-1943.
סילביה קורבר הוישיה הקדישה את חייה המקצועיים למחקר רפואי. במהלך אותה תקופה החלה להתקיים סדרה של מחקרים אפידמיולוגיים, שם עבדה גם דר סילביה קורבר הוישייה. במסגרת הזאת במשך 6 שנים צוות של רופאים צעירים, ביניהם היא, המציאו והחלו לייצר את החיסון פולידין. אותם מומחים בדקו את החיסון הזה על עצמם. מדענים אז היו צעירים מאוד ומלאי התלהבות כשהם התחילו לעבוד. סילביה הוישיה ראש הייצור של הפולידין, מעידה כי בשלב הסופי, גם היא וגם חברי הצוות הזריקו לעצמם 2 מ"ל תמיסה 6 ימים ברציפות. התוצאות היו טובות. לקח שנים לייצר ובדיקות מעבדה על בעלי חיים כדי לגלות אם זה טוב או לא לאוכלוסייה. לאחר שהמדענים בדקו את המוצר על עורם, רק אז הוצא פולידין לשוק.
כך קורה ששתי האחיות קורבר שהיו בשואה בטרנסניסטריה וכמעט מתו בצעירותם המשיכו בחייהם ברומניה והצליחו להיות שתיהן רופאות טובות ותרמו רבות למוניטין הרפואה הרומנית. מרים כרופאה לאונקולוגיה וסילביה כרופאה מדענית וכאמא של החיסון פולידין.
כאן אני מסיים את הפרק השלישי והאחרון בהיסטוריה המתומצתת של האחיות קורבר.
