מורשת יהודית ברומניה 02.02.2025
מריאן רבינוביץ' רופא גריאטר ושיקומי, גרונטולוג, סופר, מסאי , משורר ופסל רומני-יהודי.
Marian Marom (מריאן מרום), 05.02.2025, 13:16
מריאן רבינוביץ' נולד בבוקרשט בירת רומניה ב-18 לאוקטובר 1934 במשפחה יהודית וגדל שם בתנאי מצוקה. מריאן רבינוביץ' נחשף עם משפחתו בבוקרשט לרדיפות נגד היהודים ולפרעות מימי השואה. בימי השלטון הקומוניסטי, כאשר הגישה משפחתו בקשה לעלייה לישראל, סולק מריאן רבינוביץ' מהאוניברסיטה לאחר חמש שנות לימוד בפקולתה לרפואה בבוקרשט. מריאן רבינוביץ' נאלץ למחייתו לעבוד כרוחץ גופות בבית מתים עירוני עד שבסופו של דבר בשנת 1962 קיבל את האישור לעלות לישראל.
בארץ מריאן רבינוביץ' המשיך ללמוד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, סיים את תואר בירושלים. כסטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים מריאן רבינוביץ' הכיר את באבט גם סטודנטית לרפואה זאת שתהיה אשתו לעתיד, אף היא במקור מרומניה. השניים נישאו בבית הכנסת בגבעת רם שליד האוניברסיטה בירושלים. אחרי סיום התואר הזוג התמחו ברפואה פנימית בבתי חולים בישראל ולאחר מכן נסעו ללוס אנג'לס שבקליפורניה בארה”ב להכשרה נוספת. מריאן רבינוביץ' התמחה ברפואה שיקומית וגריאטריה, ואישתו באבט רבינוביץ' התמחתה בקרדיולוגיה.
בשנת 1973 בני הזוג חזרו לישראל, שם הקים מריאן רבינוביץ' את המרכז הגריאטרי של בית החולים שיבא בתל השומר, הראשון מסוגו בישראל ובשנת 1974 הקים את השירות הגריאטרי הקהילתי. בשנים 1981-1983 ד"ר מריאן רבינוביץ' הוביל צוות חשיבה שחזה וארגן את הקמתו של ההוספיס המודרני הראשון בישראל, המיועד לחולים סופניים. כתוצאה של צוות החשיבה הזה בשיתוף האגודה למלחמה בסרטן, משרד הבריאות הישראלי ובית קופות החולים הגדול של האיגוד קופת חולים כללית הוקם ההוספיס לפי המודל של ההוספיס סנט כריסטופר הבריטי שנוסד על ידי ססילי סונדרס. השירות הרפואי של ההוספיס בתל השומר ניתן דרך קבע על ידי השירות הגריאטרי של בית החולים בנהולו של ד"ר מריאן רבינוביץ'. הוא היה לחלוץ הרפואה הפליאטיבית בישראל. היה בין מייסדי עמותת עמדא לחולי אלצהיימר ומחלות דומות בישראל.
מוטרד מהיחס לחולים סופניים, ד"ר מריאן רבינוביץ' עם הקמת ההוספיס מילא בתוכן את הסיסמה "למות בכבוד". "איך מתנהגים ליד מיטתו של גוסס?" שאלו אותו והוא השיב בפשטות: "עוטפים אותו בחיבה". לדבריו, אל הגוססים יש להתייחס לא מתוך "רחמנות שבאה מלמעלה, שכלולה בה פטרוניות ולעתים יהירות, אלא מתוך חמלה בגובה העיניים". הרופא ההומניסט המשיך להיות מוטרד, שמא מרוב קטעים קצרים של פעילות כמו א-ק-ג, ביקור ליד מיטת חולה, הרצאה, הוא מחמיץ את הרצף, את המשמעות. את אלה הוא חיפש במחוזות אחרים. ד”ר מריאן רבינוביץ' אמר ואני מצטט:
"את המורים שלי במקצוע הרפואה הגריאטרית והשיקומית לא מצאתי רק באוניברסיטאות אלא גם בספרים. קירקגרד, דוסטויבסקי, טולסטוי, מרטין בובר, רבי נחמן מברסלב וכל אותם יוצרים שהתייחסו לזיקנה כאל תופעה אנושית".
סוף ציטוט.
ד"ר מריאן רבינוביץ' בהוצאת ספרו "איוב, מכתבים של רופא" הסביר כי "כאדם וכרופא המטפל באדם הסובל, ברצוני להגיע להבנה עמוקה יותר של הסבל הזה באמצעות סיפורו של איוב". ספרו של ד"ר מריאן רבינוביץ' "גילו של אדם" משנת 1985 היה אבן דרך בהבנת הזיקנה. ספרו הנוסף, "המוות, רילקה ואני", היה ניסיון "להבין את הקשר בין המאבק להישרדות ליצירה האמנותית". בספרים נוספים כמו "בית הזמן" וב"אנשים" ד"ר מריאן רבינוביץ' שזר מפגשים אינטימיים עם אנשים בריאים וחולים שוב בחתירה הבלתי פוסקת למשמעות. גיבורו של ספרו "מוכר השעות", סיפק ללקוחותיו "שעות פינוק", "שעות תקווה", "שעה של מעוף", "שעה של אמינות" ועוד. לבסוף הוציא מהדורה נוספת של ספרו "גילו של אדם", עם עדכון בצורת "הזמן האישי", ובו התבוננות חדשנית על הזיקנה. בספרים שכתב התייחס ד"ר מריאן רבינוביץ' מתוך עמדה של רופא ומדען הומניסטי להתמודדות בני האדם עם תהליך ההזדקנות, לדרכי ההערכה של כוחות המטופלים הזקנים, ליחסים בין מטפלים ובין מטופלים בשלבים שונים של ההזדקנות והתמודדות עם המוות.
יחד עם אשתו, פרופ' בבט רבינוביץ', ראש החוג לקרדיולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב אחרי פרישתם לגמלאות התמסרו לאמנות ולכתיבה. בני הזוג הוציאו על חשבונם שני ספרים משותפים, כשאת ההכנסות תרמו למוסדות לילדים במצוקה. בספרים הללו לצד ציוריה של בבט מופיעים פסליו של מריאן ושיריו.
ד"ר מריאן רבינוביץ' הלך לעולמו ב-11 לאוגוסט 2010 בישראל בגיל 76 והובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ קריית ענבים והותיר אחריו את אשתו ואת ילדיו, ישראל, משה ויהודה.
