מורשת יהודית ברומניה 29.12.2019 – טריסטן צארה (2)
מורשת יהודית ברומניה 29.12.2019 - טריסטן צארה (2)
Marian Marom (מריאן מרום), 28.12.2019, 21:00
טריסטן צארה המשך משבוע הקודם
זוכרים, נשארנו בציריך במפגש בין חבורת האומנים הרומנים של צארה וינקו עם זוג הגרמני הוגו באל (Hugo Ball) משורר אנרכיסטי, פסנתרן ומלחין ואישתו אמי הנניגס (Emmy Hennings) משוררת ורקדנית . הוגו באל פתח את "קברט וולטייר" ע"מ להתפרנס מהופעות משותפות יחד עם אישתו. בתחילת 1916 הצטרף טריסטן צארה שהופיע על במאת הקברט עם המונוקל על העין הימנית שלו תוך כדי דיקלום שירה ברומנית וחלוקה לקהל של ניירות עם "המניפסט דאדא" אשר בין היתר הכיל את הטקסט ואני מצטט:
"קח עיתון, קח מספריים / בחר מן העיתון מאמר באורך מתאים. / גזור את המאמר /
חתוך בזהירות כל מילה מהמאמר / שים הכל בשקית ונער בעדינות.
הוצא את פיסות הנייר והעתק את המילים / לפי הסדר שבו הוצאת אותן. / השיר
ישקף אותך / והנה, אתה משורר מקורי ומפליא ברגישותו" סוף ציטוט.
כך נולדה התנועה "דאדא" ולדבריו של ריכרד הילזנבק (Richard Huelsenbeck) סופר ומתופף גרמני שגם הצטרף לחבורה "היא לא הייתה יכולה להגיע למה שהגיעה ללא מאמצי הפופולריזציה וללא הדיפלומטיה של טריסטן צארה".
"המניפסט הדאדאיסטי" פורסם ב-1918 בעיתון "דאדא" על ידי טריסטאן צארה. במניפסט המסכם את העקרונות של התנועה יוצא צארה נגד ההיגיון, המוסר והמדע, שלטענתו הביאו את העולם לטירוף. במקום אלה הוא מעמיד את חוסר ההיגיון ואת האבסורד. כדי להשתחרר משלטונו של ההיגיון המוטעה מציע צארה ההרסנות. באנרכיזם ושלילת הכול הוא מדגיש שצריך לטאטא ולטהר את העולם המנוון והרקוב. לדבריו "הדאדאיסט האמיתי מתנגד לדאדא".
המניפסט של צארה דוגל בפירוק ובהרס. מבחינה זו הוא מסכם את משמעות הדאדא מן ההיבט הפילוסופי והמוסרי: "יש לשחרר את העולם הישן מכבליו. המטרה היא להגיע לעולם חדש שבו יהיו לאדם פונקציות חדשות." מה הן פונקציות האלה? איך מגיעים אליהן? צארה לא מסביר זאת. רק לאחר שייהרס העולם הקיים תתגלה הדרך החדשה.
התנועה לעגה לכל הערכים המקודשים של החברה, כמו משפחה, מוסר, דת וכבוד, משום שהם נראו חסרי משמעות מול זוועותיה ואכזריותה של המלחמה. צארה טען כי בעולם חסר היגיון יש להציג גם אמנות חסרת היגיון. בעולם של מלחמה, שהחוקים והכללים המקודשים שבו איבדו את ערכם, יש לבטל גם את החוקים והכללים, המקודשים באמנות. רק אז תשקף האמנות את המציאות האמיתית.
צארה והדאדאיסטים ביטלו אמנם את החוקים הקיימים באמנות, אך קבעו חוקים וכללים חדשים, כיוון שגם כדי להציג חוסר היגיון יש צורך באיזו שהיא דרך, ולדרך זו יש חוקים וכללים משלה. הדאדאיסטים שאפו להרוס את הישן, אך גם חלמו ליצור באמצעות אמנותם עולם חדש, יפה ומופלא יותר. בעולם זה יש לבטל את השכל ואת ההיגיון ולהסתמך על רגשות בלבד.
שתי תופעות חדשות נקשרו באמני הדאדא: הם עבדו יחד כקבוצה, וכל אחד מחברי הקבוצה עסק בתחומים שונים של האמנות. כל אחד מהם צייר, חיבר שירים, קרא ושיחק לפני קהל. רעיונותיהם נראו כקשקוש של צבעים, של צלילים ושל צירופי מלים, בלי תוכן ומובן.
עוד לפני סיום מלחמת העולם הראשונה צארה לקח על עצמו את תפקיד המנהל בפועל של תנועת דאדא וקידם את הקמת "הסניפים" הנוספים כמו בגרמניה או בצרפת. בשנת 1919 צארה עובר לפריז ומשם מנסה להפוך את הדאדא לתנועה עולמית. בפריז הוא פועל יחד עם לואי אראגון (Louis Aragon), אנדרה ברטון (André Breton) ופיליפ סופו (Philippe Soupault), פול אלוארד (Paul Éluard), פרנסיס פיקאביה ( Francis Picabia) כדי למנות רק את הנודעים ביותר.
כעת נקח לנו הפסקה של שבוע ונחזור עם החלק האחרון של הסידרה טריסטן צארה.