מורשת יהודית ברומניה 23.02.2025
מיקלוש ניסלי רופא וסופר יהודי ניצול שואה מטרנסילבניה - חלק שני ואחרון

Marian Marom (מריאן מרום), 25.02.2025, 05:28
באוקטובר בשנת 1947 פירסם ד"ר מיקלוש ניסלי עדות בעיתון "וילאג" בבודפשט, תחת הכותרת "הגיהנום של אושוויץ". עדותו בנירנברג במשפט הבינלאומי של פושעי המלחמה הנאצים ושל מנהיגי חברת אי גה פארבן, שבו העיד ב-17 ישיבות, פורסמה גם היא בעיתון "וילאג" תחת הכותרת "הייתי עד בנירנברג".
בספר "הייתי רופא באושוויץ" מספר ד"ר מיקלוש ניסלי על הנסיבות שבהן הצליח להימנע ממוות במחנה ההשמדה אושוויץ ובשלושת מחנות הריכוז האחרים אליהם הועבר במהלך הצעדות הכפויות בעקבות הפינוי מאזורי הריכוז השונים בחודשים התזזיתיים שקדמו, בין החורף לאביב 1945 וסוף הרייך השלישי. בספר סיפר ד"ר מיקלוש ניסלי, שלמד ועבד בגרמניה עשר שנים לפני המלחמה, על הזוועות שחזה בהן ועל ניסיונו כאסיר שהוצמד לזונדרקומנדו שהם קבוצה של אסירים מתים חיים שגורלם היה להיהרג בתום ארבעה חודשי שירות. כיד ימינו של מנגלה, בניגוד לרצונו, ד"ר מיקלוש ניסלי הפך לאחראי במחנה על הניסויים הרפואיים על היהודיים.
בספר כתב ד"ר מיקלוש ניסלי על חיי היומיום שלו כאסיר מספר A8450 בתוך מחנה הריכוז אושוויץ, על יחסיו עם אנשי ה-SS וחבריו בזונדרקומנדו, על ניסיונותיו למרוד ולברוח. הוא חושף את הרגשתו כאדם עוד לפני זאת של רופא על המעשים שנאלץ לבצע על בני אדם וכיצד נאלץ ע"פ פקודות מנגלה לערוך בדיקות רפואיות ולבצע נתיחות של עשרות ועשרות של גופות, במיוחד של אנשים מעוותים, תאומים ועוד. מנגלה, בתוכנית הפלילית שלו, ארגן סדרה של בדיקות מפורטות, שיבוצעו תחילה בזמן שהאסירים היו בחיים ואחר כך בגופות האסירים, כדי לתמוך בתיאוריות המתאם הגנטי שלו בין עיוותים פיזיים, במיוחד בזוגות תאומים, או מועברים מאב לבן, בקרב אוכלוסיות מהגזע היהודי כדי להוכיח את נחיתותם לכאורה.
ד"ר מיקלוש ניסלי מתאר בפירוט את טכניקת ההשמדה ששימשה בבירקנאו, המחנה המרכזי של רצח העם היהודי. לבירקנאו היו ארבע משרפות גדולות. המשרפות היו ממוספרות מאחת עד ארבע. במשרפות 1 ו-2 היו חדרי הלבשה תת-קרקעיים גדולים ותאי גזים צמודים. ל-3 ו-4 היו גם תאי גזים מחוברים אבל לא היו להם חדרי הלבשה ולכן ההתפשטות התבצעה בחוץ באוויר הפתוח. כולם היו מצוידים במספר תנורי משרפות, היו 5 תנורים משולשים כל אחד, ו2 תנורים מרובעים כל אחד, בסך הכל 46 פיות תנור. הם היו מפעלי מוות של ממש, שנועדו לכניסה של אסירים ברגל ולהוצאתם רק דרך הארובה. עבדו שם הזונדרקומנדו, אוכלוסייה של 800-1000 אסירים, שנבחרו מהחזקים ביותר והיו גם מוזנים היטב בהשוואה לשאר האסירים. אולם מדי ארבעה חודשים הושמדו גם אסירי הזונדרקומנדו כדי שייקחו את הסודות לקבר ולא יישאר כעדים לא נוחים עבור ה-SS ומנהיגיהם.
דמותו של הרופא מיקלוש ניסלי מופיעה בסרטים "הבן של שאול" ו"האזור האפור". אחת הפרשיות שסיפר הרופא מיקלוש ניסלי בספרו שימשה בסיס לסרט "האזור האפור" (The Grey Zone), סרט יוצא דופן שמשחזר בצורה מציאותית את הקרמטוריום מספר שתיים ולוקח את המצלמה היישר אל הכאוס, אל תוך הקדירה של חדר התנור, ומראה את תהליך השריפה. הסרט גם מראה את הארובה עם להבות ועשן, כששורה ארוכה של קורבנות תמימים עשתה את דרכה לחדר ההלבשה התת-קרקעי המחובר לתא הגזים. באחד הפרקים בספרו מספר הרופא מיקלוש ניסלי כיצד הוא ושותפים שלו, גם הם רופאים אסירים , גילו יום אחד בתא הגזים של הקרמטוריום אישה צעירה שעדיין חיה מתחת למסה של גופות . כיס אוויר שנותר איפשר את הישרדותה. הצעירה התעוררה לחיים וניצלת, ומוסתרת. הפרק הזה, שבו החיים מנצחים את המוות, מצית מחדש את תקוותם של אנשי הזונדרקומנדו כמבשר של מעיין חופש קרוב וגורם לכולם להרגיש יותר טוב. שמירה על חיים של אותה צעירה בחיים היא שמירה על התקווה ומעוררת שרשרת של סולידריות שגורמת להם לחזור להיות בני אדם ולא עבדים בשירות המוות.
הרופא מיקלוש ניסלי חי אחרי השואה בעיר אוראדיה ברומניה ועבד כרופא עד מותו בגיל מוקדם יחסית של 55 מאוטם שריר הלב.