מורשת יהודית ברומניה 20.09.2020 – ויקטור בראונר
מורשת יהודית ברומניה 20.09.2020 - ויקטור בראונר אומן סוריאליסטי יהודי רומני
Marian Marom (מריאן מרום), 19.09.2020, 23:02
ויקטור בראונר נולד במשפחה יהודית ב-23 לנובמבר 1903 בעיר פיאטרה נאמץ (Piatra Neamț). ויקטור היה הצאצא השלישי מתוך שישה של הזוג דבורה והרמן בראונר. אביו של ויקטור היה פקיד, סוחר, בעל בית דפוס, ואף תעשיין עץ. ויקטור למד בהתחלה בבית ובשנים 1910 עד 1914, כאשר משפחתו עברה להתגורר באוסטריה למד את בית הספר היסודי בווינה. הבראונרים חזרו לרומניה והשתקעו בבראילה (Brăila), עיר בה ויקטור סיים את התיכון. בבוקרשט בתקופה 1919 עד 1921 ויקטור בראונר למד בבית ספר פרטי לציור ובבית הספר הלאומי לאומנויות יפות.
בתחילת שנות ה-20 ויקטור בראונר מחפש את הדרך שלו אל הביטוי האומנותי. כמו שלימים הגדיר בעצמו , בדק סגנונות רבים ועבר דרך אבסטרקציוניזם, אקספרסיוניזם ואף דאדאיזם. המפגש עם המשורר אילריה וורונקה, עוד יהודי רומני שאני מתכוון להקדיש את אחת הרובריקות העתידיות במסגרת הזאת, היה כנראה מכריע בקביעת סגנונו האישי של האמן ויקטור בראונר. בספטמבר 1924 בכתב העת האוונגרדי שפירסם יחד עם אילריה וורונקה הכריז בראונר את ה-"אני מאמין" שלו בשם "פיקטופואזיה". פירסום זה היווה בעצם הזמנה לתערוכה האישית הראשונה של בראונר אשר נפתחה ב-26 לאוקטובר 1924 ברחוב קורביה בבוקרשט ליד האתנאום והבטיחה בחוצפה חיובית סינטזה של הפוטוריזם, דאדאיזם והקונסטרוקטיביזם.
משנת 1925 עד 1927 ויקטור בראונר שוהה לראשונה בפריז. כאשר הוא חוזר לבוקרשט השתתף בכתב העת האוונגרדי "אונו", בו פרסם הרבה מעבודותיו, ציורים ודיוקנאות של ידידיו המשוררים והסופרים הרומנים.
ב-1930 התיישב בפריז ופגש את קונסטנטין ברנקושי אשר הכניס אותו לעולם הצילום שלא היה לו זר עוד מביתו בפיאטרה נאמץ בו אביו עסק בצילום נופים ופירסומם בתור איגרות בבית הדפוס שלו. באותה תקופה בפריז ויקטור פגש והתיידד עם המשורר היהודי רומני בנימין פונדויאנו אשר היה כבר גיבור השידור הזה בתחילת השנה. בראונר גם התוודע לחוג הסוריאליסטים וצייר את "דיוקן עצמי עם עין עקורה" ציור שלימים יתברר כממש נבואי. התערוכה האישית הראשונה שלו בפריז, ב"גלריה פייר" מוצגת ב-1933. את הקדמה לקטלוג התערוכה שלו כתב לא אחר אלא אבי הסוריאליזם אנדרה ברטון .
בשנת 1935 חזר לבוקרשט כדי להציג עוד תערוכה אישית . בשנת 1938 חזר לצרפת, וכאילו במטרה להשלים גורל שצוייר כבר, הוא איבד את עינו השמאלית בקטטה. בתקופת מלחמת העולם השניה ויקטור ברח מפריז הכבושה ע"י הנאצים וחי בדרום צרפת כאשר רוב הזמן חולה ומאושפז.
לאחר מלחמת העולם השנייה ויקטור בראונר השתתף בתערוכה הבינלאומית שאורגנה ע"י אנדרה ברטון בשם "הסוראליזם ב-1947", עם מייצג הנקרא "השולחן-זאב" אשר מדגיש שוב את הקרדו האומנותי שלו ואני מצטט : "האומנות שלי היא אוטוביוגרפית. כך אני מסביר את חיי ע"י חזרה למקורות הכי עמוקים של הפחדים שלי". סוף ציטוט. ההסבר ההגיוני ביותר למשפטים האלה הוא שנושא החוזר של הזאב ביצירות של בראונר, מקורו בילד בן השש או שבע שבקושי נרדם בלילות החורף בבית ההורים מפיאטרה נאמץ, בגלל יללת הזאבים.
הפחדים מלווים את ויקטור בראונר כל החיים. ב-1948 נאלץ להתגורר בשוויץ אצל חברים בגלל הפחד מגירוש מצרפת כיוון שלא הייתה לו עדיין אזרחות. ב-1950 חוזר לצרפת . ב-1951 מציג תערוכה אישית בגלריה הנובר בלונדון. בין השנים 1953 ו- 1962 מתיידד עם פבלו פיקסו, מציג בביאנלה של ונציה ובעוד שתי תערכות אישיות במילנו וברומה, מטייל באיטליה ובספרד וקונה בית בנורמנדי. ב-1963 סופסוף משיג את האזרחות הצרפתית.
בשנת 1965 יצר סדרת ציורים בשם "מיתולוגיה" שבתוכה גם הציור "הסיום הוא הבכורה" בו הוא מנבא את תחילת החיים של היצירה שלו יחד עם היעלמו . והנבואה מתגשת כאשר בשנת 1966 נבחר לייצג את צרפת בביאנלה של ונציה עם אולם שלם ביצירותיו.
ב-12 למרץ 1966, בגיל 63, הולך לעולמו ויקטור בראונר ונקבר בבית הקברות של מונמארטר כאשר על אבן קברו חקוק המשפט שלו: "הציור הוא החיים, החיים האמיתיים, החיים שלי".
