מורשת יהודית ברומניה 19.05.2024
עמליה רוזן עורכת מוזיקלית ומלחינה ישראלית, במקור רומניה-יהודיה
Marian Marom (מריאן מרום), 22.05.2024, 13:26
עמליה רוזן נולדה ב-12 לספטמבר 1928 בעיר גאלאצי עיר נמל על גדות הדנובה ברומניה. היא נולדה בשם אמילי מרקוזון כבתם היחידה של הורים יהודים, האם מריאטה שניהלה חנות קטנה, והאב מוריץ שהיה סוחר יינות. את החינוך המוזיקלי קיבלה עמליה רוזן עוד בינקותה, בבית הוריה. כבר מגיל שש החלה ללמוד לנגן בפסנתר שהוצב בסלון ביתה.
בשנת 1942, כחלק מהגזרות שכפא המימשל הנאצי של מרשל יון אנטונסקו על יהודי רומניה, היא גורשה מהגימנסיה בה הייתה תלמידה. אביה של עמליה רוזן נשלח לעבודות כפייה בצפון רומניה, והיא נשארה בגאלאצי עם אמה. ברעיון למגזין "לאשה" שהעניקה בגיל 88 עמליה סיפרה ואני מצטט:
"גיליתי שאני יהודיה בגיל 12, כשגירשו אותי מהגימנסיה. זה היה בשנת 1942, רומניה נכבשה והיהודים נרדפו, הושפלו ונדרשו לענוד את הטלאי הצהוב. היו גם אזעקות והפצצות, אבא שלי נשלח לעבודות כפייה בצפון המדינה, ואני נשארתי עם אמא בחוסר ביטחון מוחלט. עד היום אני חיה בפחד, יש לי פוסט טראומה מהתקופה הזאת".
סוף ציטוט.
בתום מלחמת העולם השנייה החלה ללמוד באקדמיה למוזיקה בבוקרשט, ובמקביל למדה פסיכולוגיה ופדגוגיה באוניברסיטת בוקרשט. לפני שהספיקה לסיים את הלימודים בשנת1951 עלתה לישראל והגיעה למעברת קריית עמל בטבעון. הוריה, שבתחילה לא הורשו לעלות לישראל, עלו בעקבותיה. ב-1952 התגייסה לצוות הווי גולני. לתחנת הרדיו גלי צה"ל, שרק לא מזמן נוסדה, הגיעה רוזן ב-1953 לאחר מפגש מקרי עם מפקד התחנה בנו צור, ששמע אותה מנגנת באקורדיון בהופעה במחנה ביל"ו. הוא הציע לה לעבור ולשרת בגלי צה"ל בתור פקידת תקליטייה והיא נענתה.
את בעלה, סנדו רוזן יהודי רומני הכירה עוד ברומניה, אבל השניים הפכו לזוג רק בארץ, בעקבות מפגש בצבא. בגיל 27 ילדה את בנה היחיד הראל אשר לימים יהיה דוקטור לכימיה אנליטית בחברה הרוקחות "טבע". באותו רעיון שהזכרתי לעיל עמליה רוזן אמרה ואני מצטט:
"אני הייתי בת יחידה וכך גם בני, זה נראה לי אך טבעי. הייתי קשורה נפשית לעבודה שלי והסתפקתי בילד אחד בלי בעיה. העבודה מילאה אותי, הייתה תמצית חיי ואפשרה את קיומי ממש. בעלי סנדו תמך בי, נתן לי ללכת בדרכי. הוא באמת היה בן אדם נהדר, חיינו 52 שנה ביחד בהרמוניה מלאה. מצאתי את הבן אדם המתאים שאפשר לי לנהל את הקריירה שלי ברדיו ."
סוף ציטוט.
ואכן עמליה רוזן הייתה נשואה לסנדו רוזן מ-1958 ועד פטירתו ב-2010. לאחר שילדה את בנה ב-1957 עזבה את גלי צה"ל ופנתה ללימודים במדרשה למורים, אך שבה לתחנה שנתיים מאוחר יותר. אבל עמליה רוזן הייתה נשואה יותר לעבודתה בתחנת הרדיו גלי צה"ל. במרוצת השנים של עבודה ערכה בין היתר את התוכניות "שבע אפס שבע" עם אלכס אנסקי, "שעה היסטורית" עם פרופ' מיכאל הרסגור, "מעל ומתחת לשמיכה" עם פנחס עידן, "שניים לדרך" עם חיים קינן, "מצעד המרגנית", "צלילי שבת", "אולדיז" ו"קלאסי כאן". עמליה רוזן סיימה את עבודתה בתחנה ב-2020, שנים רבות לאחר גיל הפרישה הנהוג כאשר בשנים האחרונות התנדבה.
עמליה רוזן גם הלחינה שירים, ובהם "אני מצטערת" בביצוע חוה אלברשטיין, "סיגליות" ו"כאשר ירח מחייך" בביצוע אילן ואילנית, "בחום הזה" בביצוע דני גרנות, "זה לא בוער" בביצוע להקת גייסות השריון ו"פונדק האהבה" בביצוע אפי וייס.
עמליה רוזן קיבלה עיטור מטעם אקו"ם ואות מפעל חיים על תרומתה להפצת הזמר העברי. ב-2007 זכתה בפרס יקירת הרדיו של גלי צה"ל וב-2010 הוענק לה פרס מפעל חיים בכנס "אילת לעיתונות".
השבוע בתאריך14 למאי 2024 עמליה רוזן בגיל 95 הלכה לעולמה ביום העצמאות ה-76 למדינת ישראל.
