מורשת יהודית ברומניה 17.12.2023
תולדות אוניית המעפילים סטרומה - חלק שלישי ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 19.12.2023, 23:04
בדצמבר 1941 עלו בנמל קונסטנצה שברומניה כ-780 יהודים על סיפונה של הסטרומה כדי להעפיל לארץ ישראל. היו אלה יהודים ששרדו את הפרעות בבוקרשט בינואר והפוגרום ביאשי, ויהודים שנמלטו מהגירוש לטרנסניסטריה וממחנות הסגר וכפייה והצליחו להגיע לבוקרשט.
למרות המחיר המופקע שנאלצו חלק מהפליטים לשלם, כל נוסע על הספינה הורשה לקחת רק 20 ק"ג של מטען אישי. פקידי המכס הרומנים היו קפדנים וחמדנים למדי ולקחו רבים מחפצי הערך ומשאר רכושם של הפליטים, ומזון שהביאו הפליטים. הנוסעים לא הורשו לראות את האונייה לפני עלייתם על הספינה לשם ההפלגה. היו עליה שתי סירות הצלה בלבד. מתחת לסיפון של הסטרומה היו 2 חדרים עם דרגשים עבור עד 120 אנשים בכל אחד. על הדרגשים היו הנוסעים אמורים לישון עם 60 סנטימטרים רוחב עבור כל אדם.
הצפיפות בספינה היתה קשה ולא היו בה אמצעי תברואה ובטיחות. הסטרומה יצאה לדרכה כחצי שנה אחרי ראשית הרצח של יהודי בוקובינה ובסרביה, חבלי ארץ בצפון רומניה, בעת שהקהילה היהודית ברומניה חיפשה דרכים להתמודד עם המציאות החדשה. תכניתם של הנוסעים היתה להגיע לטורקיה ושם לקבל אשרות כניסה לארץ ישראל. ב-12 לדצמבר 1941, יום הפלגתה של הסטרומה, כשל המנוע. גוררת גררה אותה אל מחוץ לנמל קונסטנצה. המים מול קונסטנצה היו ממוקשים, וספינה רומנית ליוותה את הסטרומה אל מחוץ לשדה המוקשים. לאחר מכן נסחפה סטרומה לילה שלם בזמן שהצוות ניסה לשווא להתניע את המנוע. סטרומה שידרה אותות מצוקה וב-13 לדצמבר הגיעה גוררת רומנית. צוות הגוררת אמר שהם לא יתקנו את המנוע אלא בתמורת תשלום. לפליטים לא היה כסף לאחר שקנו כרטיסים ועזבו את רומניה, ועל כן נתנו את כל טבעות הנישואין שלהם לגורר, אשר תיקן את המנוע. לאחר מכן יצאה סטרומה לדרך שוב, אך בתאריך 15 לדצמבר מול חופי טורקיה המנוע כשל שוב. הסטרומה נגררה לנמל איסטנבול בטורקיה.
כך בדרך לא דרך, האוניה הגיעה לנמל איסטנבול, אך שם לא נמצאו בשביל הנוסעים אשרות הכניסה שהובטחו להם. עשרה שבועות היו המעפילים כלואים בספינה, באזור המיועד לאניות בבידוד, ומצבם הלך והחמיר. הם התקיימו בחסדי הקהילה היהודית באיסטנבול. בגלויות ששלחו בעת שעגנו בנמל כתבו על מצבם הקשה, על כך שהאוניה אינה במצב שמאפשר הפלגה, על המחסור והדלות בהם הם שרויים ועל החרדות והסבל שנופלים בחלקם. הם הביעו תקווה להגשים את חלומותיהם ותכניותיהם ולהגיע לארץ ישראל.
הבריטים לא הסכימו להתיר את כניסתם של המעפילים לארץ ישראל על חשבון מכסת העלייה המותרת. ממשלת טורקיה דחתה את הבקשה להעביר את המעפילים למחנה זמני שימומן בידי ארגונים יהודיים, עד שתוסדר עלייתם. הטורקים אפשרו רק לתשעה מהנוסעים לרדת מהאוניה ביניהם אישה שעברה הפלה טבעית ודיממה. הנוסעים הושארו בהסגר ונאסר עליהם לרדת מהאונייה. המעפילים שנותרו על הספינה חיו על אספקה שקיבלו מהקהילה היהודית באיסטנבול, עד שגם אספקה זו אזלה. בתוך האונייה הנתונה בתת-תנאים פרצה מחלת הדיזנטריה והנוסעים סבלו מקור, מצפיפות, מזוהמה ומרעב. הבריטים לחצו על הטורקים להחזיר את הנוסעים לארץ המוצא של ההפלגה, רומניה. ניסיונות של הגוינט לפעול בדרכים אחרות מול השלטון הטורקי להתיר לנוסעים לרדת לחוף ולשהות בינתיים במחנה זמני, כשלו אף הם.
המשא ומתן בין טורקיה לבריטניה הגיע למבוי סתום. ב-23 לפברואר 1942, קבוצה קטנה של שוטרים טורקיים ניסתה לעלות על הספינה אך הפליטים לא נתנו להם לעלות. כוח של כ-80 שוטרים הקיף את סטרומה בסירות מנוע, ולאחר כחצי שעה של התנגדות עלה על הספינה. המשטרה ניתקה את העוגן מהאונייה סטרומה וחיברה אותה לגוררת, שגררה אותה דרך הבוספורוס אל הים השחור.
למרות שבועות של עבודה של מהנדסים טורקים, המנוע של סטרומה לא תוקן. השלטונות הטורקיים נטשו את הספינה בים השחור, כ-10 קילומטרים צפונית לבוספורוס, לשם היא נסחפה בחוסר אונים. בבוקר של 24 לפברואר 1942 אירע פיצוץ והספינה טבעה במיים הקרים של החורף. 800 הנוסעים והצוות נספו בים השחור.
עד כאן חלק השלישי ואחרון על תולדות סטרומה .
