מורשת יהודית ברומניה 15.09.2024
אמיל קלמנוביץ מהנדס , איש עסקים, תומך וקורבן של השילטון הקומוניסטי ברומניה
Marian Marom (מריאן מרום), 17.09.2024, 10:53
אמיל קלמנוביץ נולד במרץ 1886 למשפחה יהודית בפיאטרה נאמץ. הוא היה בנם של מנדל ואשתו אנה, שניהלו עסק בעיר . אמיל קלמנוביץ למד הנדסה באוניברסיטת מינכן ואוניברסיטת ברלין, שם היה עד לעלית הנאציסם והפך לקורא נלהב של קרל מרקס ולדימיר לנין. אמיל קלמנוביץ בעזרת ההורים וע"י השקעותיו בנדל"ן צבר הון מכובד. עד סוף מלחמת העולם השנייה כללו נכסיו שני מפעלי בנייה, מניות בחברת כריתת עצים בעיר הולדתו, שבע דירות, ולמעלה מ-18,000 מ"ר בנדל"ן בבוקרשט.
אמיל קלמנוביץ החליט להקדיש את עושרו למטרות של המפלגה הקומוניסטית הרומנית, בתקופה שבה המפלגה הוצאה מחוץ לחוק. בשנת 1937 אמיל קלמנוביץ הצטרף כחבר של המפלגה הקומוניסטית הרומנית. לפי הצהרותיו קלמנוביץ תרם סכומים אדירים למפעלי המפלגה השונים בין 1937 ו-1944. היה אחראי לרכישת מכונת דפוס, רכישת בניין חשאי למפגשי החברים, הקמת תחנת רדיו וגן לילדים של חברי המפלגה. הוא העריך שהשקעותיו הסתכמו ב-30 מיליון ליי בסוף 1942 ולטענתו היו מעל 75% מסך הכנסתויו. אמיל קלמנוביץ התגאה בכך כי תרומה זאת הייתה הגבוהה ביותר מבין כל אלו שתועדו, הוא טען גם שהלאמת הונו הביאה למדינה יותר ממיליארד ליי נכון לשנת 1947.
בתוך המפלגה לאמיל קלמנוביץ היו קשרים לא אדוקיים עם הקבוצה של החברים שהיו בכלא או "סיעת הכלא" בראשות גיאורגי גיאורגיאו דז' (Gheorghe Gheorghiu-Dej) ובמקום זאת הוא היה מקורב לקבוצת האינטלקטואלים של לוקרציו פטרשקנו (Pătrășcanu) שנודעה מאוחר יותר כ"סיעת המזכירות".
במהלך המלחמה, כאשר רומניה הצטרפה למדינות הציר והשתתפה במבצע ברברוסה, קלמנוביץ היה מופקד על יצירת קשרים בין הקומוניסטים למפלגות אופוזיציה אחרות. קלמנוביץ העביר את המידע שלו לחבר הבכיר של המפלגה הקומוניסטית הרומנית רמוס קופלר, מה שעזר למפלגה להתקרב ולהשפיע על מנהיג מפלגת האיכרים הלאומית יוליו מאניו ליצור ברית נגד שלטון הפאשיסטי של אנטונסקו, ברית שגייסה תמיכה מברית המועצות.
לאחר נפילת משטרו של אנטונסקו והתחלת הכיבוש הסובייטי באוגוסט 1944, כאשר המפלגה הקומוניסטית נכנסה לראשונה לממשלה, הפך קלמנוביץ לחבר מפלגה מוערך ואושר רשמית כתעשיין. באביב 1945 שימש ביתו בבוקרשט כמקום מפגש של כוחות הפרו-קומוניסטים. בעקבות כך אמיל קלמנוביץ מונה למנהל טכני של מכון הבנייה של בוקרשט והיה מעורב בהכנסת התקנים והמומחיות הסובייטית לרומניה.
היחסים בין קלמנוביץ לשלטון הקומוניסטי התדרדרו בפתאומיות לקראת סוף שנות ה-40, והוא נעצר על ידי ה-Securitate ב-26 למאי 1951 באשמה על סמך מסמכים של מגעים בין קלמנוביץ', פטרשקאנו, קופלר ומאניו שפורשו כראיה לכך שקלמנוביץ' ופטרשקאנו ריגלו למען בעלות הברית המערביות. כתוצאה מכך, הוגש כתב אישום נגד קלמנוביץ במשפטו של פטרשקאנו ב-1954 ולמרות הבטחות מוקדמות, בית המשפט גזר עליו בסופו של דבר מאסר עולם ועבודות כפייה. כיוון שפטרשקאנו וקופלר הוצאו להורג במהירות בכלא ז'ילבה, אמיל קלמנוביץ ושאר הנידונים הועברו לכלא הידוע לשמצה איוד.
בכלא איוד אמיל קלמנוביץ פתח בשביתת רעב, שבסופו של דבר הובילה את הרופאים של כלא איוד להאכיל אותו בכפייה. התזונה הכפויה עמדה בניגוד להנחיות רפואיות לאנשים עם תת תזונה, והייתה הסיבה הסבירה ביותר למותו ב-12 למרץ 1956 כתוצאה מנקב במערכת העיכול. אנשי צוות הכלא העידו מאוחר יותר כי הדבר נעשה בכוונה ע"מ לגרום למוות.