מורשת יהודית ברומניה 13.09.2020 – בארבו לאזראנו היסטוריון – חלק שני
בארבו לאזראנו היסטוריון של הספרות הרומנית, פובליציסט וביבליוגרף – חלק שני ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 12.09.2020, 19:07
השמאל. הוא כותב ועורך את חלק התרבות של העיתון Socialismul שהוא השופר של המפלגה הסוציאליסטית הרומנית. ב-1921 המפלגה הזאת הופכת למפלגה הקומוניסטית מרומניה והעיתון Socialismul יחד עם לאזראנו מייצגים אותה בפסיפס של המדיה בשנות ה-20 עד שהמפלגה והעיתון מוציאים מחוץ לחוק.
באותן שנים בארבו לאזראנו חוזר גם לתחום של הקניית חינוך ותרבות להמונים, תחום שליווה אותו כל חייו והפך למטרה עליונה עבורו ותרתי משמע למפעל חייו. כך שבשיתוף עם ההיסתדרות הרומנית של פועלי מסילות הרכבת מקים שוב בית ספר לפועלים ומלמד את עובדי מפעלי גריביצה (Grivița).
במקביל לפעילות הזאת לאזראנו משקיע זמן ומאמץ בסידרה של ביקורת וניתוח על הספרות הרומנית. מאמרים וספרונים עם השם ההתחלתי "Cu privire la" או בעברית "בנושא של…" נכנסו לסדרה אשר עסקה בסופרים ומשוררים כמו קראגיאלה , אמינסקו, ב. פ. חשדאו(Bogdan Petriceicu Hasdeu) , ג. אסאקי (Gheorghe Asachi) , וסילה אלקסנדרי (Vasile Alexandri), אנטון פאן (Anton Pann), י.ה. ראדולסקו (Ion Heliade Rădulescu) ועוד רבים מנכסי צאן הברזל של התרבות הרומנית.
בשנות ה-30 לאזראנו נכנס למאבק בפשיזם ומפרסם בכתבי העת של הזרם האנטיפשיסטי ואף השתתף ב-1936 בפעילות החצי חוקית וחצי לא של הועד הלאומי האנטיפשיסטי הרומני. בתקופת מלחמת העולם השניה, כאשר רומניה בהנהגת אנטונסקו הצטרפה לגרמניה הנאצית, לאזראנו הפך להיות חשוף לרדיפה פוליטית וגזענית. הוא היה תחת השגחה מתמדת של השלטונות , פירסום העבודות שלו נאסר אבל למרות זאת במפגשים לא רשמים היה מדבר בלהט נגד המלחמה בחזית המזרחית . בסוף שנת 1942 נעצר ורק הודות התערבותה של מלכת האם אלאנה לא הוגלה כמתוכנן לטרנסניסטריה.
אחרי נפילתו של משטר אנטונסקו באוגוסט 1944 , לאזראנו כמקורב ומאוחר יותר כחבר במפלגה הקומוניסטית כותב בעיתונים שלה "רומניה חופשית" (România Liberă) וה-"ניצוץ" (Scînteia). ב-1945 התקבל כחבר באיגוד הסופרים הרומנים יחד עם עוד שיבעה סופרים יהודים שזכות זאת נשללה מהם. בספטמבר 1947 נבחר יחד עם גאלה גאלקטיון (Gala Galaction) , ויקטור אפטימיו (Victor Eftimiu) ואחרים בועד המנהל של האתניאום בבוקרשט.
בתקופה 1945 עד 1948 היה הרקטור הראשון של האוניברסיטה העממית של בוקרשט וגם הפך אותה לאקדמיה שטפאן גאורגיו (Ștefan Gheorghiu) אשר תהיה בית הספר להשכלה גבוהה של המפלגה הקומוניסטית הרומנית עד המהפכה של 1989.
באפריל 1948 בארבו לאזראנו היה ליושב ראש הועד היהודי הדמורקטי (Comitetul Democratic Evreiesc) אשר תמך בפוליטיקה האנטיציונית של השילטון הקומוניסטי של רומניה באותה עת. כהמחשה לאימרה "התפוח לא נופל רחוק מהעץ" בנו של בארבו לאזראנו, אלכסנדרו היה גם קומוניסט נלהב ועשה קריירה במשרד החוץ הרומני .
באותה שנה בארבו לאזראנו נבחר כחבר מן המניין של האקדמיה הרומנית , נבחר גם לנשיאות המוסד הזה מספר פעמים. כחבר האקדמיה היה לו העומץ לשפוך אור על שגיאות העבר של המוסד בין היתר שלא תמך במשורר הלאומי אמינסקו בשעתו הקשה והתעלם ממצבו הירוד שהביא לפתירתו בגיל צעיר. לאזראנו גם ניהל את הסיפריה של האקדמיה עד סוף חייו . למרות היותו איש מכובד של השילטון, בארבו לא חשש לחתום על מחאה בכתב כשחברו פלץ נעצר ב-1950 . לאזראנו לא ממש עזר באמצעות מכתב המחאה לפלץ שנכלא בכל זאת למספר שנים, אבל עזר בשיקומו של הסופר לאחר שיחרורו.
ב-19 לינואר 1957 אברהם בארבו לאזארוביצ לאזראנו הולך לעולמו בגיל 75. הוא כמו גיבור שידורינו מה-31 למאי השנה , דוד עמנואל , בחר גם בשרפת גופתו במשרפת "האפר" (Cenușa) בבוקרשט וביקש להשמיע את המנון האינטרנציונל בסוף הטקס ע"מ להדגיש בפעם האחרונה את שייכותו לשמאל.