מורשת יהודית ברומניה 12.03.2023
יצחק בן-אהרן יהודי רומני ופוליטיקאי ישראלי
Marian Marom (מריאן מרום), 14.03.2023, 10:55
יצחק בן-אהרן נולד בשם יצחק נוסנבוים ב-17 ליולי 1906 בכפר בוסאנצי ( Bosanci ) ליד העיר סוצ׳אבה ברומניה. יצחק נולד כבן הזקונים וכצאצא שביעי במשפחה היהודית של אמה חנה פרל בת שלמה אייזנברג ואבא אהרון נוסנבוים.
יצחק בן-אהרן למד בי"ס עממי ותיכוני בצרנאוצי ולמד בבי"ס הגבוה למדעי המדינה והכלכלה בברלין.
מגיל 14 יצחק היה פעיל ומדריך בתנועת הנוער "השומר הצעיר" בצרנאוצי, מגיל 18 חבר ההנהגה הראשית והעליונה של השומר הצעיר ומרכז בארגון "החלוץ" ברומניה. השתתף בועידות העולמיות של ברית הנוער הציוני ושל החלוץ. ערך ב-1926 בצרנאוצי את העיתון "הדור הצעיר" וכתב בשבועון המרכזי של ציוני בוקובינה בעריכת ד"ר מאיר אבנר.
יצחק בן-אהרן עלה לארץ ב-1928 בהעפלה דרך גבול לבנון בעזרת מבריחים ערבים. הצטרף לקיבוץ ג של השומר הצעיר בחיפה ועבד שלוש שנים ביבוש בצות במפרץ והקישון, בבנין בעיר ובנמל ובסלילת כבישים. בחיפה היה חבר מועצת הפועלים מטעם מפא"י, שהצטרף אליה בעת היוסד לרגל איחוד אחדות העבודה והפועל הצעיר ואז הצטרף הקיבוץ שלו לקיבוץ המאוחד. היה פעיל בתנועת מחנות העולים בחיפה. יצחק בן-אהרן הצטרף לארגון "הגנה" מיד אחרי בואו לארץ.
ב-1932 יצחק בן-אהרן עלה עם קיבוצו גבעת חיים על הקרקע בעמק חפר ויסד את המשק ומאז היה ללא הפסקה חבר הקיבוץ. באותה שנה נישא למרים. לזוג נולדו שני בנים. בנם הבכור היה הסופר, הפרשן וההוגה יריב בן-אהרן, ובנם השני הוא האנתרופוסוף ד"ר ישעיהו בן-אהרן, ממייסדי היישוב החינוכי – הרדוף.
יצחק בן-אהרן נבחר לחבר ומזכיר של מרכז מפא"י מפלגת הפועלים של ארץ ישראל ומזכיר סניפה בתל-אביב ובשנות 1938-39 היה מזכיר מועצת פועלי ת"א והיה חבר מפקדת ההגנה למחוז ת"א. ב-1937 היה ציר בקונגרס האינטרנציונל של הנוער הסוציאליסטי בליל שבצרפת. ב-1940 התגייס לצבא הבריטי ושרת בו כקצין במצרים, במדבר המערבי וביוון. שם נפל בשבי הגרמני באפריל 1941 עם 1400 חיילים יהודים מא"י והובלו למחנות בגרמניה. בתום המלחמה יצחק בן-אהרן שב ארצה והצטרף ל"תנועה לאחדות העבודה". בשל פעילותו ב"הגנה" סולק מהצבא הבריטי בשנת 1946 ואף נעצר ב"שבת השחורה" ב-29 ליוני 1946 יחד עם מנהיגי הישוב היהודי. פעל להקמתה של מפ"ם בשנת 1948, היה חבר במוסדות התנועה ויצג אותה במוסדות ההסתדרות הכללית.
יחד עם הקמת מדינת ישראל יצחק בן-אהרן כיהן כחבר כנסת מטעם מפ"ם בכנסות הראשונה והשניה (בשנים 1955-1949). אחרי הפילוג במפ"ם כיהן בכנסות השלישית עד החמישית מטעם "אחדות העבודה-פועלי ציון" (בשנים 1964-1955).
יצחק בן-אהרן כיהן כשר התחבורה בשנים 1962-1959 והתפטר מהממשלה בעקבות ביקורתו על מדיניותה החברתית-כלכלית. קרא לאיחוד תנועת הפועלים ולהתחדשות רעיונית ומוסרית במאמרו "עוז לתמורה בטרם פורענות" בשנת 1962. ההדים שעורר המאמר תרמו להקמת "המערך לאחדות ישראל בשנת 1965 ומפלגת העבודה בשנת 1968. נבחר שוב לכנסת מטעם מפלגת העבודה וכיהן כחבר כנסת בשנים 1977-1969. במהלך כהונתו בכנסת היה חבר שנים רבות בוועדת חוץ ובטחון , בוועדות הכנסת, הכספים, העבודה, הפנים, החינוך והתרבות.
יצחק בן-אהרן כיהן כמזכיר ההסתדרות הכללית בשנים 1973-1969 והתפטר מהתפקיד בשל עימותים עם הנהגת מפלגתו, שאותה האשים בהתרחקות מעקרונות תנועת העבודה והסוציאליזם. אחרי מלחמת ששת הימים היה מראשי המחנה היוני וקרא לנסיגה חד-צדדית מהשטחים הכבושים. פרש מפעילות פוליטית בשנת 1977 אך המשיך להיות פעיל במוסדות התנועה הקיבוצית ומפלגת העבודה.
בשנת1995 זכה בן-אהרן בפרס ישראל על מפעל חיים ועל תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בשנת 2004, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה.
ב-19 למאי 2006 בגיל 99 הלך יצחק בן-אהרן לעולמו בקיבוץ גבעת חיים המאוחד. על-פי צוואתו, גופתו נתרמה למדע.
