מורשת יהודית ברומניה 09.07.2023
אביגדור אריכא צייר, מאייר וחוקר תולדות האמנות ישראלי-צרפתי, יהודי יליד רומניה
Marian Marom (מריאן מרום), 11.07.2023, 15:13
אביגדור אריכא נולד ב-28 לאפריל 1929 בשם ויקטור דלוגאץ במשפחה יהודית בעיר ראדאוצי בדרום-בוקובינה, ברומניה וגדל בהמשך בעיר הבירה של החבל, צרנאוצי, הנמצאת כיום באוקראינה. אביו, חיים קרול דלוגאץ, רואה חשבון עובד מדינה, היה איש אוהב תרבות ואומנות, שגילה את הכישרון של בנו הקטן בתחום הציור. משום כך אביו נהג לקחת אותו כבר בגיל רך למוזיאונים ולגלריות בכל הזדמנות אפשרית אפילו בבוקרשט הרחוקה כל כך.
בערך בגיל 9 התחיל הילד לצייר דיוקנאות של הסובבים אותו, בעיקר של בני המשפחה וכאשר ב-1940 בוקובינה עברה לידים של הסוביאטיים , אביו תיכנן לשלוח אותו למוסקבה ללימודי אמנות. אבל תהפוכות ההיסטוריה התערבו בתיכנונים ואחרי שביולי 1941 חזרה צרנאוצי לידי צבא רומניה , גורשה המשפחה דלוגאץ כולה , הורים של הצייר לעתיד ואחותו, באוקטובר 1941 לחבל טרנסניסטריה ששלטון הפאשיסטי של אנטונסקו ייעד לחיסול האוכלוסייה היהודית של אזורי הספר ממזרח רומניה, בעיקר מבסרביה ובוקובינה הצפונית, שעברו מחדש לריבונות רומנית.
בחורף של שנת 1942 נפטר אב המשפחה אחרי מכות קשות שקיבל מזנדרמים בסמוך ליישוב לוצינץ בטרנסניסטריה. דבריו האחרונים אל בנו בן ה-13 היו:"שאף לחופש", מסר שאביגדור אריכא השתדל להפנים גם בחייו האישיים וגם בדרכו האמנותית. אחרי ניסיון בני המשפחה לברוח, נתפסו בעיר מוגילב על גדות הדנייסטר, והנער נלקח לעבודות פרך בבית יציקה. על מחברת שקיבל מחייל, צייר שורה של תמונות שבהן תיעד את חיי האימה שחווה באותה תקופה: הוצאות להורג, גופות מושלכות לבור משותף, קאפו מתעלל באנשים בעת חלוקת המים ועוד.
בדצמבר 1943 ניצל על ידי משלחת הוועדה לסיוע ליהודים, שפעלה במסווה "מרכז היהודים ברומניה" והורשתה לבוא למקום כדי לפנות, בסיוע הצלב האדום, 1400 ילדים יהודים. אריכא פונה עם תעודות של ילד אחר, שכבר נפטר, מפני ששמו לא הופיע ברשימה המקורית. ב-6 למרץ 1944 קיבל בעזרת הארגון עליית הנוער אישור להגר, תחת זהות בדויה, לארץ ישראל. ציוריו מהמחנה הגיעו גם הם בדרכים עקלקלות לרשות הארגון עליית הנוער, שפרסם אותם בספר. אביבדור אריכא זכה לראות את המקור מחדש רק בשנת 1960.
אמו ואחותו שרדו ועלו גם הן לארץ ישראל. בהגיעו לארץ ישראל ויקטור דלוגאץ עיברת את שם המשפחה ולמעשה בחר בשם ארמי "אריכא" הקרוב במשמעותו לשם המשפחה הפולני "דלוגאץ" שמובנו "ארוך".
הנער אריכא נקלט בקיבוץ מעלה החמישה ועבד שם במשך חמש שנים במשק ובעבודות עפר. בקיבוץ גילה קשיי הסתגלות, הרגיש מנוכר ומדוכדך, בגלל הבדלים במנטליות ובשאיפות לעומת הסובבים. בשנותיו הראשונות בישראל, אריכא ידע הוויה כפולה, שלא לומר סותרת: רוח לצד אדמה. חייו נחלקו בין העבודה הקשה בקיבוץ מעלה החמישה לבין לימודי האמנות בבצלאל. בראיון נרחב שהתפרסם ב"ניו יורקר" בסוף שנות ה-80 אביגדור אריכא דיבר על הכפילות הזאת בחייו ואני מצטט
:
"הקיבוץ היה סלע חשוף, וכל האדמה היתה למטה בעמק, בגלל הסחף. העלינו את האדמה בחזרה למעלה ועשינו טרסות. היה לי מזל שלמדתי ליהנות לא רק מהעבודה הקשה – מה שאפשר לבנות בעבודה קשה וההנאה שבהתגברות על מכשולים – אלא גם מכל מה שקשור באדמה. בית הספר היה לא רחוק מהקיבוץ ואפשר לומר שחוויתי מעין אתונה וספרטה: חיי נחלקו בין האמנות לעבודה, בדיוק כפי שהם נחלקים היום בין האמנות לבין הכתיבה על תולדות האמנות. הקיבוץ היה מקום פרימיטיווי מבחינת החומר האנושי. לי אישית לא היה עם מי לדבר שם, אבל לחברי הקיבוץ תמיד היה מישהו לדבר עליו. במשך חמש שנים שחייתי שם ידעתי בעיקר דיכאון ובדידות".
סוף ציטוט.
עד כאן החלק הראשון על הצייר אביגדור אריכא.
