מורשת יהודית ברומניה 09.02.2025
לודוביק ברוקשטיין מחזאי, סופר ופובליציסט יהודי רומני
Marian Marom (מריאן מרום), 12.02.2025, 17:37
לודוביק ברוקשטיין נולד ב-27 ליולי 1920 בשם יוסף לייב אריה ברוקשטיין בחבל רוסינסקו, בעיר מונקאץ' שבשנת 1918 עברה לצ'כוסלובקיה והיום היא חלק מאוקראינה. לודוביק ברוקשטיין נולד במשפחה יהודית, היה נינו של הרב החסידי חיים יוסף ברוקשטיין ונכד לרב ישראל נתן אלטר ברוקשטיין. בגיל 4 עבר לודוביק ברוקשטיין עם משפחתו לגור בעיר סיגט בחבל מרמורש ברומניה. שם אביו, מרדכי, היה בעלים של בית מלאכה למקלות הליכה. המשפחה עסקה גם בייצוא צמחי מרפא מן האזור. לודוביק ברוקשטיין סיים לימודים בבית ספר התיכון למסחר בסיגט והתכוון לנסוע ללמוד משפטים בשווייץ. נסיבות משפחתיות אילצו אותו לדחות את התכנית ולעבוד בינתיים בעסק המשפחתי.
צפון טרנסילבניה, כולל העיר סיגט וכל האזור מרמורש, הועבר לידי הונגריה בשנת 1940 בהתאם לתכתיב וינה. בנסיבות אלה בימי השואה במאי 1944 נשלח לודוביק ברוקשטיין ומשפחתו לאושוויץ. מאושוויץ הוא הועבר לברגן-בלזן ואחר כך למחנות אסירים ועובדי כפייה נוספים בהילדסהיים, הנובר, גרוס-רוזן, וולפסברג וויסטגירסדורף שם שוחרר על ידי הצבא הסובייטי במאי 1945. הוריו ושתי אחיותיו נספו במחנות ההשמדה. אחרי שהחלים מטיפוס לודוביק ברוקשטיין שב לסיגט שהיה כבר בחזרה בשליטה רומנית. בסיגט מצא את אחיו, ישראל, ששרד אף הוא את השואה. שניהם התכוונו לעלות לישראל ורק אחיו עלה ארצה בשנת 1947 כיוון שלודוביק התחתן עם צ'יפי שרולטה שיינדל לבית ציג, אף היא ניצולת שואה בת 17. מכיוון שהיא חלתה בשחפת ונזקקה לטיפולים בבית מרפא בקלוז' בני הזוג נשארו ברומניה.
לודוביק ברוקשטיין התחיל להוכיח את עצמו כסופר בשפות רומנית, יידיש והונגרית. החל את דרכו הספרותית בסיפורים שפרסם בעיתון Viaţa Românească (החיים הרומניים) ב-1945. בשנת 1947 כתב מחזה שבו תיאר מרד של אסירים אנשי זונדרקומנדו באושוויץ, לפי אירוע שהתרחש במציאות. המחזה, שנכתב גם כן ביידיש, ונקרא "נאכט שיכט" (משמרת לילה) הוצג בשנים 1958-1948 בהצלחה בתיאטראות היהודיים בבוקרשט וביאשי. לודוביק ברוקשטיין הוזמן ללמוד ספרות בבית הספר לספרות "אמינסקו" שפעל בבוקרשט בשנים 1955-1950 מיוזמת המשטר הקומוניסטי. נבחר לאיגוד הסופרים הרומנים וערך את מדור התיאטרון של בטאון האיגוד. כמו כן לימד זמן מה אסתטיקה במכון לאמנויות הבמה "יון לוקה קאראג'אלה" בבוקרשט.
לודוביק ברוקשטיין רצה להתחמק מלהיות מעורב בתעמולה פוליטית כולל אנטיציונית ולבסוף חזר לסיגט, בה לימד בתיכון "דארגוש וודה" ובהמשך התמנה למנהל "בית הספר העממי לאמנות". בשנים 1967-1950 כתב ברוקשטיין כעשרים מחזות שהוצגו בתיאטראות ברומניה, כמה מהם תורגמו והוצגו בהונגרית, גרמנית, רוסית ואסטונית. בשנות ה-1960 המאוחרות כתב גם סיפורים שפורסמו בעיתונים וכתבי עת ברומניה. בשנת 1969 פרסם בבוקרשט ספר עם מקבץ של הסיפורים. זכה במספר פרסים ועיטורים כגון פרס "וסילה אלכסנדרי" עבור אחד ממחזותיו, מדלייה עבור המחזה "אדמה ואחים" והעיטור הלאומי לעמל של רומניה.
אחרי ביקור בישראל, בו פגש לראשונה את אחיו מאז פרידתם בשנת1947, ב-1972 לודוביק ברוקשטיין עלה לישראל והמשיך בשנים 1988-1972 את יצירתו בשפה הרומנית ופירסם בישראל שבעה ספרים בהוצאה לאור משלו בשם פנופטיקום. חלק מיצירתו הופיעו גם בעברית ותורגמה לצרפתית. הוא היה בין מייסדי התאחדות הסופרים הישראלים בשפה הרומנית. על אף עלייתו לישראל לא סולק מאיגדו הסופרים ברומניה ונשאר חבר בו עד סוף ימיו.
לודוביק ברוקשטיין הלך לעולמו בתל אביב ב- 4 לאוגוסט 1988 בגיל 68 בגלל מחלה. הותיר אחריו את רעייתו צ'יפי ואת בנו אלפרד ברוקשטיין, מדען מחשב, פרופסור בטכניון בחיפה.
