מורשת יהודית ברומניה 05.09.2021
ג'ורג' סילביו משורר, עיתונאי, עורך דין, פוליטיקאי יהודי רומני – פרק שלישי ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 05.09.2021, 17:50
לאחר שבמרץ 1948 גורג סילביו התפטר מהממשלה ומכל התפקידים הציבוריים, כמחאה נגד ההשתלטות של הקומוניסטיים על המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ועל החיים הפוליטיים ברומניה, הוא התחיל להיות במעקב של המשטרה החשאית של ההנהגה הרומנית הקומוניסטית בתמיכת הסובייטים שנקראה סקוריטטה .
ב-1952 נרשם בתיק שנפתח לו בסקוריטטה, שגורג סילביו בשיחה עם חברים ענה לשאלה למה לא כותב ואני מצטט:
אני חי טרגדיה עכשיו. לא, אין לי הנאה לכתוב דברים לפי סדר ומגמות מסוימות כפי שהמשטר הנוכחי דורש. אני רוצה לכתוב וליצור חופשי את מה שאני אוהב כפי שפעם כתבו כל הסופרים הגדולים בלי מתכונים או השראות מכל מפלגה או ארגון פוליטי.
סוף ציטוט.
כמובן שדיבורים כאלה בתקופה בה ההנהגה הקומוניסטית של רומניה בהשראה של הפוליטיקה הסטליניסטית חיפשה קורבנות הכניסו את גורג סילביו לרשימה השחורה במרכאות כפולות. כך שב-1953 גורג סילביו נעצר ע"י המשטרה החשאית סקוריטטה והוחזק בבית הכלא ראחובה (RAHOVA) ונחקר ללא משפט בכלא. בזמן כליאתו שנמשכה כ-16 חודשים, גורג סילביו אסף חומר מניסיונו האישי ומניסיונם של חברים לסבל, אשר יהווה בסיס לרומן בשם "העובש" (IGRASIA) שהוא יכתוב מאוחר יותר.
הבת הגדולה של גורג סילביו, לומיוארה נזכרת ברעיון שהעניקה בשנות ה-90 ואומרת:
"אבי נעצר ב-5 למרץ 1953, יום מותו של סטלין, ושוחרר לאחר 16 חודשים, ללא אישום וללא משפט. כשהוא נעלם בן לילה, אמי סיפרה לנו שהוא הלך לכתוב בבית הסופרים. לא הייתה התכתבות, כמובן, לא היו ביקורים. אמי נאבקה בכל האהבה והמרץ שלה. אני זוכרת איך ביקשה ממני בעצב להיפרד מהבובה האהובה עלי שקיבלתי מדודותי מאמריקה. לא גיליתי אלא הרבה יותר מאוחר שהבובה שלי הפכה למתנה עבור בתו של קולונל בסקוריטטה. מה שניחם אותי הייתה המחשבה שזו התרומה שלי לשחרור אבי ".
סוף ציטוט.
שחרורו מהכלא של גורג סילביו לא גרם לחיים קלים יותר עבורו ומשפחתו. בשנת 1958 הגישה המשפחה בקשה להגירה מרומניה. מהר מאוד נודע על כוונתם, וההשלכות לא איחרו לבוא. רנה אישתו של גורג סילביו פוטרה מתיאטרון הבובות, גורג סילביו עצמו לא יכל לפרסם כלום, והבת לומיוארה גורשה מהלימודים באוניברסיטה. היו שנים של המתנה ללא הבטחת הצלחה. התפרנסו ממכירות בשוק הפשפשים של פריטי בית שנותרו מסבא יאנקו שאראגה ומחבילות שנשלחו עי אחיות של רנה מארצות הברית. דרכונים היה ניתן להשיג אז רק באמצעות תשלום במטבע חוץ .
ביולי 1961 הצליח גורג סילביו להגיע לפריז עם משפחתו. מבחינתו עזיבה זאת היא דמעה וקרע של ממש המתבטאים בשירי הגולה שלו. גורג סילביו חי את עקירתו בעצב בלתי נתפס, המפוצה רק בשלוות האושר המשפחתי. בנפשו המשיך להרגיש רומני והמשיך לכתוב ברומנית. שיריו והרהוריו בשנות הגלות, רחוק ממדינתו האהובה, נעים בין חרטות לתקוות.
באותה תקופה ע"מ לקבל אזרחות צרפתית היה צורך בוויתור על האזרחות הרומנית דבר שגורג סילביו סירב לעשות עד סוף חייו. ב-1971 בפריז גורג סילביו גוליגר הולך לעולמו ועל אבן קברו בפרלשז חרוטים לבקשתו מילים משיר שלו שמסתיים ב-"כאן חי ומת רומני".
