מורשת יהודית ברומניה 01.01.2023
מרגרטה מדי וכסלר ציירת יהודיה מרומניה – חלק שלישי ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 01.01.2023, 22:10
החופש היחסי, שכלל אפילו טיולים במערב אירופה אשר נהנתה ממנו מדי וכסלר בתקופה הקומוניסטית היה בזכות בעלה גיאורגי דינו שהיה בין השנים 1956-1967 מזכיר הסתדרות עיתונאים וגם חבר במפלגה הקומוניסטית הרומנית. מדי וכסלר עצמה סירבה להתגייס לשורות המפלגה כפי שסירבה להיות חלק מהתנועה הסוראליטית אוונגרדית.
לאחר מותו של גיאורגי דינו ב-1974, אלמנתו מדי העתיקה את הטיוטות המקוריות של שיריו, וב-1986 הפיקה ופירסמה מהדורה חדשה שהייתה נאמנה לפורמטים המקוריים של המשורר האוונגרדי סטפאן רול. מות בעלה היווה טראומה חדשה בחייה של האמנית ושוב יצירתה רושמת תקופה ארוכה של הפסקה, כך שהיצירות הבאות הן רק מ-1977.
ב-1977 מדי וכסלר התחילה לעבוד שוב במרץ. ב-1979 היא נוסעת לסולינה בפעם הראשונה, שם היא ציירה בתחכום רב יצירות בצבעי מים. היא חזרה לסולינה בשנים הבאות במסעות עבודה רצופים, יחד עם מריה קונסטנטין וגם עם איבון חסן. ב-1983 מדי וכסלר חידשה את את מסע לדוברוגיאה וציירה בצבעי מים על ספינה על הדנובה, בסולינה ושוב בקונסטנצה. 1986 היא השנה האחרונה בה מדי וכסלר ציירה עדיין והיא כבר בת 78.
לאורך הקריירה שלה מדי וכסלר דינו ציירה דיוקנאות רבים של אישים מהעולם התרבותי הרומני כמו: גורג באקוביה, אגתה באקוביה, ויקטור בראונר, זהריה סטנקו, ויקטוריה קונסטנטינסקו, זול פרחים, אאורל ברנגה, אירינה קוסמסקו, יון ולאסיו, לילי הבר, הדה שטרן, גורגה טופארצאנו, אילריה וורונקה, סוניה פבלוביץ.
המדהים הוא שהחל משנת 2003, מדי וכסלר דינו חוזרת לחיים האמנותיים. דבר ראשון בהשתתפות בתערוכה "וותיקי הציור הרומני העכשווי", שנפתחה בגלריה אפולו, במסגרת תוכנית "השבה" שיזמה ומתואמת ע"י הקרן הביטאט ואומנות ברומניה (HAR ) בתמיכת איגוד האמנים מרומניה. במרץ 2008 כאשר היא בת 100 בגלריה עילית בבוקרשט, הציגה מדי וכסלר דינו את צבעי המים שלה יחד עם תשעה ציירים נוספים שנולדו לפני 1930, במסגרת מהדורה חדשה של התוכנית " וותיקי הציור הרומני העכשווי". בשנת2010 הוענק למדי וכסלר "גביע ויקטור בראונר" מבית ההוצאה לאור של נירם ארט במדריד. מדי וכסלר דינו הציגה בגלריה סימזה בבוקרשט ב2012 חודשים בודדים לאחר שמלאו לה 104 שנים. זאת היתה רטרוספקטיבה של ציור וגרפיקה, כולל נופים מדוברוגאה, סולינה, מנגליה, בלציק, דיוקנאות בשמן, צבעי מים, עיפרון ודיו.
אחרי מות אביה דניאל וכסלר בגיל 100, מדי וכסלר עוברת להתגורר בדיור המוגן של הקהילה היהודית בבוקרשט. כאן היא מקבלת עיתונאים שרוצים לראיין אותה , את האישה והאומנית בת מעל 100 שנים. היא לא מאבדת את חוש ההומור את הקשר עם המציאות המידית ועם העבר שהשתרע על פני כמעט כל המאה ה-20 . להלן מספר ציטוטים מהראיונות שהעניקה מדי וכסלר:
"יש לי הרגל לשים את הדגש על מה שהיה טוב בעבר שלי. כמובן שאני לא יכולה להיפטר מזיכרונות עצובים, ואני גם לא רוצה, אבל אני לא מנסה לזכור אותם לפני שאני נרדמת."
"הזיכרונות האפלים ביותר הם מתקופת מלחמת העולם השנייה. חששתי למצבם הכללי של היהודים אבל לא חשבתי שזה יגיע רחוק כמו שזה הגיע."
"החזקתי מעמד בחיים כל כך הרבה זמן גם בגלל שהיו לי גנים טובים, אבל גם בגלל שלא שנאתי אף אחד. אהבתי אנשים, אבל אף פעם לא חיפשתי אותם."
לשאלה האם יש מקום לאלוהים בעולם הזה? היא ענתה "אני לא צריכה את האלוהים הזה שנתן לשואה לקרות, אלוהים שנתן לאנשים המונותיאיסטים הראשונים לאבד שישה מיליון בצורה הנוראה הזאת".
כשאיחלו לה הרבה שנים קדימה, מדי וכסלר נהגה לענות בהומור "חס וחלילה.
בתאריך 18 ליולי 2016 מדי מרגרטה וכסלר דינו הלכה לעולמה בבית האבות של הקהילה היהודית בבוקרשט בגיל 107 ונקברה בבית העלמין פילאנטרופיה.
