תחילת הסתיו בדלתת הדנובה
לפני שהוא נשפך לים השחור, נהר הדנובה, הנהר השני באורכו באירופה, יוצר את אחת הדלתאות היפות ביותר בעולם.
Andrei Czitron (אנדריי ציטרון), 17.09.2022, 23:15
לפני שהוא נשפך לים השחור, נהר הדנובה, הנהר השני באורכו באירופה, יוצר את אחת הדלתאות היפות ביותר בעולם. עד ליצירה זו, נהר הדנובה חוצה 10 ארצות, בינהן רומניה, וכן ארבע ערי בירה. דלתת הדנובה, שהוכרזה כשמורת ביוספירה בשנת 1990, מהווה את אחד מיעדי התיירות החשובים ביותר ברומניה. שמורת הביוספירה דלתת הדנובה, יעד בעל חשיבות עליונה במורשת העולמית אונסק"ו, מכילה גם את מתחם הלגונה ראזים־סינואה (Razim-Sinoe) ומשתרעת על פני שטח של 580 אלף הקטארים. הדלתה נוצרה בין שלושת זרועותיה של הדנובה: קילייה (Chilia), סולינה (Sulina) וספנטו גאורגה (Sf. Gheoghe). אורכה של הזרוע הצפונית, קילייה, הוא 120 ק"מ והיא מובילה לים השחור כמעט 60% ממי הדנובה. הזרוע הדרומית – ספנטו גאורגה (כמעט 70 ק"מ באורכה), מאפשרת רק שייט נהרות. הזרוע האמצעית, סולינה, שאורכה 64 ק"מ, היא המועדפת ביותר, בעקבות מחקר שבוצע על ידי המועצה האירופית לנהר הדנובה עבור ניווט כלי שייט ימיים, מה שהביא לתיקון פיתולים והעמקת אפיק הנהר בין 1862 ל־1902. התעצמות תנועת כלי השייט בנהר הדנובה הביאה לגידול בתפקידה הכלכלי של העיר סולינה, שנמצאת קרוב לשפך לים השחור, העיר המזרחית ביותר באיחוד האירופי. סולינה חוותה, בין 1870 ל־1938 את התקופה הפורחת ביותר, ונחשבה "לוונציה הקטנה של המזרח", עיר קוסמופוליטית, עם 7 קונסוליות ו־22 קהילות אתניות. כעדויות לעבר זה עומדות הכנסיות והמצבות בבית הקברות הישן של העיר, המגדלור הישן והיכל המועצה האירופית של נהר הדנובה.
בלי קשר לעונה, דלתת הדנובה היא יעד מתאים לתיירות נושאית, כגון תיירות מדע, תיירות הרפתקאות, תיירות חקלאית, תיירות תרבות ותיירות חינוכית. סוף הקיץ והימים הראשונים של הסתיו מביאים שינוי בפרופיל התיירים המבקרים בדלתת הדנובה. מי שהגיע במהלך הקיץ לנפוש מפנה את מקומו למי שמגיע לצפות בהכנות שעושות הציפורים לנדידה, אך גם בבואן של אלה השוהות בחורף. מי האגמים והתעלות של הדלתה רדודים מאוד בשל הבצורת בכל אגן הדנובה. עובדה זו התגלתה לעיניהם של כל מי שביקרו בדלתת הדנובה בקיץ, כולל באזור האגמים הממוקמים מדרום לשלושת זרועות הדנובה. מקום ייחודי בדלתת הדנובה הוא גורה פורטיציי (Gura Portiței), נתיב מעבר לשעבר, שעד שנות ה-70 היה סגור כדי להפחית ממליחות המים באגמים שהשלטונות הקומוניסטיים של אותה התקופה רצו להפוך לבריכות דגים ענקיות. גם לאחר סגירת נתיב המעבר בין אגם גולוביצה (Golovița) לים השחור, נותרה גורה פורטיציי נקודת אטרקציה למי שרצה לבלות את חופשתו באזור שקט. ליד מסעדת הדגים (קרהנה — Cherhana) הממוקמת על רצועת החול הצרה, ברוחב של 40 – 60 מטר, המפרידה בין מי הים למים המותפלים של אגם גולוביצה, הוקם גם בשנות ה-70 אתר קמפינג ובו בתים שנבנו על כלונסאות. מאז, הנוחות המוצעת לתיירים השתפרה, וגורה פורטיציי נותרה אחד מיעדי התיירות המבודדים ביותר בחוף הרומני. כאן פגשתי את קודרוץ קורסארו (Codruț Cursaru), מנהל הקבלה של מתחם התיירות שבו כל הבתים, בלבן וכחול ועם גגות קנים, מכבדים את האדריכלות המסורתית של דלתת הדנובה.
"המקום הזה קצת מיוחד בהשוואה לשאר רצועת החוף של רומניה. קודם כל לא קיימת פה הצפיפות שמוצאים בדרום רצועת החוף. האנשים שמגיעים לכאן מחפשים שלווה ולכן הם משתלבים בצורה מושלמת עם האזור. ישנם גם נועזים שמגיעים עם אופניים, שלדעתי מטיילים כאן באופניים כבר 10 שנים. זהו באמת אזור די קשה בין פריבוינה (Periboina) לגורה פורטיציי, כ-10 קילומטרים, אך יש להם מספיק סבלנות לחצות אותו, להגיע אליו, להירגע. באופניים הם מגיעים לוואדו (Vadu), חוצים את סכר פריבוינה ועם סבלנות הם יכולים להגיע לכאן. ברכב לא בא בחשבון, אסור. זהו אזור מוגן לחלוטין. יש לנו רק את הטרקטורים שבהם אנו משתמשים לניקיון ולמשטרת הגבול ישנם עוד שני רכבים לפיקוח על האזור. העלייה לסיפון נעשית לרוב בזורילובקה (Jurilovca). הנסיעה אורכת כ-30 דקות ומתבצעת בסירת מנוע מהירה מכיוון שהשנה, בגלל הבצורת, המים רדודים מאוד. מגיעים גם מאזור דראנוב (Dranov), דונאבץ (Dunavăț). חוצים את אגם ראזלם (Razelm) ומגיעים לגורה פורטיציי."
במהלך חציית האגמים, מהיישובים השוכנים בגדות המערבית והצפונית של האגמים בדלתת הדנובה, המבקרים יכולים להתפעל מציפורים רבות, כפי שמספר לנו קודרוץ קורסארו (Codruț Cursaru)
"קודם כל, שקנאים, ברבורים, אך בשנים האחרונות תדעו לכם שהתנים התרבו, להפתעתנו. כשאנחנו באים באביב להתכונן לעונה, אנו שומעים אותם לילה אחר לילה, ומעניין שבמשך כ-6 עד 7 שנים יש לנו, איך לקרוא לזה? אני לא יודע! בית גידול סוסים אומר יותר מדי, הם כמו בבית כאן אצלנו, סוסי פרא שנפרדו מאלה שבאזור פרישור (Perișor) ובאו, נדדו לגורה פורטיציי".
החופשה בדלתת הדנובה לא יכולה להיות שלמה עבור המבקרים שאינם טועמים את המאכלים הקולינריים המסורתיים, שרובם עושים שימוש במזון הבסיסי של התושבים, דגים. על מנת להגן על חדקנים, רומניה אסרה לדוג אותם לפני יותר מ-10 שנים, אך בדלתת הדנובה ניתן להגיש מנות העשויות מחדקן של חקלאות ימית. בגורה פורטיציי פגשתי את נאה פרפלה (Nae Parpală), סומלייה בעל ידע רב גם בהכנת מנות דגים, כולל חדקנים:
"חדקן, אם נבשל אותו על פלטה, לא צריך לשבת יותר מ- 3 דקות על כל צד. זה בערך כמו שריר בקר. כך הוא עסיסי וטעים מאוד. אני הולך לספר לכם על מאכל של חדקן מואצל בוודקה. לוקחים 250 גרם חדקן, חותכים רצועות גוליאן, בנפרד, מועכים את השום, מכינים ושומרים בצד שמיר, חמאה, וודקה. אחרי ששמים מעט חמאה במחבת, שמים את השום, לא נותנים לו להשחים. מוסיפים מעט יין לבן. לאחר הוספת היין הלבן, מוסיפים את החדקן חתוך לרצועות גוליאן ולאחר הוספת החדקן, נותנים לרוטב החדקן להצטמצם מעט ואז מוסיפים וודקה. לאחר הוספת וודקה, לאחר שלהוב החדקן, נוסיף שמיר וזהו בערך."
דלתת הדנובה נערכת לסתיו. מי האגמים רדודים מאוד, ובשמיים ניתן להבחין בציפורים שמתכוננות לנדוד ומלמדות את הצאצאים שלהן לעוף במבנה. כשהטמפרטורות יורדות, בדלתת הדנובה מתחילות להגיע ציפורים מהאזור הארקטי. חלקן נשארות מספיק זמן כדי לנוח מעט לפני המשך מסען למדינות חמות יותר, בעוד שאחרות נשארות כאן במשך החורף כולו.
