מכון התרבות הרומני בתל אביב, בשיתוף עם בית לייוויק בתל אביב ואגודת הסופרים והעיתונאים דוברי היידיש בישראל המשיכו את סדרת האירועים המוקדשים לתרבות היידיש תחת הכותרת "יידישקייט" . האירוע המיוחד שהוקדש לחיים, לעבודה ולמורשת הספרותית של לודוביק ברוקשטיין שנערך בעברית וביידיש, התקיים ב-5 ביוני 2024.
תוכנית האירוע כללה שיחה בין בנו של הסופר, אלפרד ברוקשטיין, ודניאל גלאי, משורר ומנהל בית לייוויק, יחד עם הסופר היידיש אמיל קליין. השיחה התרכזה על יצירתו הספרותית של לודוביק ברוקשטיין ותרומתו לספרות היידיש ברומניה ובישראל.
המחזאי והסופר לודוביק ברוקשטיין (1920-1988) נולד במוקצ'בו (אוקראינה של היום) אך גדל בסיגט (צפון רומניה), עיירה הידועה בקהילה היהודית המשגשגת שלפני המלחמה ובמסורת החסידית. ברוקשטיין היה נינו של חיים-יוסף ברוקשטיין, מראשוני החסידים, מחסידי הבעש"ט ומחברו של ספר בשם "תוסף חיים".
במאי 1944 גורשה כל משפחתו לאושוויץ, שם רק לודוביץ' ואחיו הצעיר, ישראל, שרדו את השואה לאחר המלחמה, למד בקלוז' ובבוקרשט וחזר לסיגט, שם עבד כמורה ולאחר מכן בתור מנהל בית הספר היסודי לאמנות בעיר.
הוא החל את הקריירה הספרותית שלו ב-1945, כשכתב ברומנית, הונגרית ויידיש. סיפוריו פורסמו בכתב העת הספרותי "Viata Românească", מחזותיו, שנכתבו ברומנית וביידיש, הושפעו מטראומת השואה ומרוח החסידות.
חלק מההצגות הללו הועלו על ידי התיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט. בין השנים 1950-1967 כתב כ-20 מחזות, שהועלו בתי תיאטרון רבים ברומניה, ברית המועצות ופולין. בשנת 1972 עלה לישראל שם הוא המשיך לכתוב בעיקר רומנית, אך חלק מיצירותיו יצאו לאור גם בעברית.
ברוקשטיין היה ממייסדי אגודת הסופרים הישראלים בשפה הרומנית. כמו כן היה חבר באגודת הסופרים היהודיים ובאגודת הסופרים ביידיש.
לאחר שעלה לישראל, ברומניה שכחו את ברוקשטיין. הוא הרבה לתאר את הקרפטים הרב-תרבותים במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה, מלחמה ששינתה באופן קיצוני ובלתי הפיך את חייו. רבים מסיפוריו מתארים את הרגע שבו דמויות עולות על רכבות בקר בדרך לאושוויץ, ובכך מסתיימים הסיפורים.